עדכון אחרון ב – יום שלישי, 22 אוקטובר 2024, 12:14 על ידי חדשות דימונה
ביום שני, מאות בני אדם הגיעו לבית העלמין הצבאי בדימונה כדי ללוות את סמל אלישי יונג ז"ל בדרכו האחרונה. אלישי, בן 19, היה לוחם שריון בגדוד 52 של עוצבת "עקבות הברזל" ונפל בקרב בצפון רצועת עזה במהלך הלחימה האחרונה. הוא היה בן לקהילת העבריים בעיר, קהילה שמתגייסת במלואה לצה"ל, דבר שהוסיף עוד יותר על הכאב והצער של תושבי דימונה.
אמו של אלישי, אושרייה, ספדה לו בדמעות: "הוא תמיד אמר לי 'תהיי חזקה, לא משנה מה יהיה, אנחנו במלחמה'. מה שקורה בעולם שלנו זה כואב. אני רוצה את אלישי בחזרה בידיים שלי, אני רוצה אותו בחזרה". המילים הללו, מלאות בכאב ובהחמצה, הדהדו בין הנוכחים והותירו רבים מהקהל במצב של הלם ועצב.
בין המשתתפים היה גם בן דודו, עישבה, שסיפר: "אלישי, אני רוצה שתדע שאנחנו אוהבים אותך. תמיד נהיה פה בשביל אמא שלך". הוא ביקש מחיילי צה"ל לשמור על עצמם, והביע את הכאב העמוק שחשו בני המשפחה והקהילה על אובדנו של אלישי.
ראש עיריית דימונה, בני ביטון, דיבר גם הוא על הנסיבות הקשות שפקדו את הקהילה: "יום קשה עבר על דימונה ועל הקהילה העברית. מאה אחוז מהקהילה מתגייסים לצה"ל. אנחנו חיים איתם קרוב ל-50 שנה. אני פונה לראש הממשלה – יש חברים בקהילה שאין להם אזרחות. אולי בזכות אלישי נוכל לתת אזרחות לכל הקהילה הנהדרת הזאת".
אלישי נולד במצפה רמון, אך משפחתו עברה לדימונה לאחר שאביו נפטר כשהיה קטן. מאז שהיה ילד, חלם אלישי להתגייס לצבא. דודתו, אפרת ווטסל, סיפרה על החלום שלו להיות לוחם: "הוא היה מורעל מאוד, כמו שאומרים. הוא רצה להיות לוחם".
אחיו הצעיר של אלישי, בעל צרכים מיוחדים, ראה בו דמות אב ועמוד תווך במשפחה. "אלישי עזר לאמו בכל דבר. כולם הכירו אותו ואת הסיפור שלו, והקהילה שלנו מאוד קטנה, ולכן זה היה קשה לכולם", סיפרה דודתו. "באמת לא ציפינו שיקרה דבר כזה. כולם בשוק וכואבים".
בהמשך, היא תיארה את אלישי כאדם ביישן וצנוע: "הוא לא אהב לדבר הרבה, אבל עם האנשים שהוא הכיר, הוא היה הכי מצחיק. היה לו לב גדול מזהב, כמו שהיה לאבא שלו. למרות שגדל בלי אבא, הוא היה אהוב מאוד על ידי החברים והמשפחה". אושריה, אמו, קיבלה את הבשורה על נפילתו של אלישי בכאב רב, וקהילת העבריים התאגדה סביב משפחת יונג כדי לתמוך ולהביע את תנחומיה.
אפרת ווטסל גם התייחסה לאתגרים שעמדו בפני קהילת העבריים בדימונה, שאינה מחזיקה באזרחות ישראלית, אלא בתושבות קבע בלבד. "לאלישי לא הייתה אזרחות ישראלית, על אף שנולד בארץ. אולי המוות שלו יעורר משהו אצל הבכירים למעלה. אחרי אירוע כזה מצער, אולי הם יבינו שיש אנשים שמשרתים בצה"ל מהקהילה שלנו, והם לא אמורים להיות מועמדים לגירוש".
אושרייה לא הייתה לבד בכאב שלה. מאות מתושבי דימונה, בני משפחה וחברים, התאספו בבית העלמין והביעו את כאבם העמוק על האובדן. "אני רוצה את אלישי בחזרה בידיים שלי", חזרה ואמרה אושרייה. "הוא היה חייל כל כך טוב, ואני תמיד האמנתי בו".
מפקדו של סמל יונג, סגן אלוף צפריר הר שושנים, דיבר על הקשר החזק שהיה לו עם הצוות: "אלישי, אני עומד כאן עם משפחתך ויקיריך, כואבים את נפילתך בטרם עת. היית אדם של אור, ילד של שמחה ונשמה גדולה. כולם חושבים עליך, כולם כואבים את לכתך". הוא תיאר את אלישי כאדם גאה בקהילה ובמשפחה שלו, והדגיש את החשיבות של משימתו.
בתוך כל הכאב, נציגי הקהילה ביקשו להעביר מסר ברור למקבלי ההחלטות: "זה לא אמור להגיע למצב כזה שאנחנו נלחמים על אזרחות. לא יכול להיות שאנחנו מתגייסים לצה"ל, הולכים לאוניברסיטאות ונמצאים כאן שנים, ועדיין לא זוכים לקבל זכויות אזרחיות".
בן דודו עישבה ספד לו עוד יותר: "הנה חלל ריק, נשאר חור מאוד גדול. כאב ששום דבר לא יכול למלא. אנחנו חייבים להתאחד ולזכור את אלישי". דברים אלו הדגישו את התכנסות הקהילה סביב המטרה המשותפת של לזכור ולכבד את זכרו של אלישי.
לאחר הספדים רגשיים, הוקרן סרטון זיכרון של אלישי, בו הופיעו תמונותיו לאורך השנים, מחוויות משפחתיות, דרך השירות הצבאי ועד רגעים של אושר עם חברים. ההקרנה עוררה רגשות עזים בקרב המשתתפים, שהזכירו להם את השמחה והחיוניות של אלישי.
ביום הקשה הזה, הייתה תחושת אחדות ומסירות גדולה בין המשתתפים. כולם חזרו על המשפט "לא נשכח אותך, אלישי", וביקשו לעמוד יחד במטרה לשמור על זכרו ולדאוג לאמו ואחיו.
הקהילה מתמודדת עם הכאב שכולל לא רק את האובדן של אלישי, אלא גם את הקשיים היומיומיים שהם חווים כקהילה שאינה מוכרת באופן מלא במדינה. האובדן של אלישי מהווה סמל לבעיות הקיימות, אך גם לנחישות ולחוסן של קהילת העבריים בדימונה.
ביום של ליווי אחרון, אלישי יונג ז"ל לא היה רק לוחם שנפל בקרב; הוא היה בן, אח וחבר אהוב. התגייסותו לצבא והנחישות שלו להיות לוחם הן דוגמאות לחזון ואומץ. קהילת העבריים, שגדלה יחד איתו, תמשיך לשמור על זכרו ותפעל למען עתיד טוב יותר לכלל חברי הקהילה.
קהילת העבריים בדימונה: חיים באמונה ובחיבור למסורת
קהילת העבריים בדימונה, הידועה גם כאפריקאים העבריים, מהווה תופעה חברתית ייחודית ומרתקת בישראל. מדובר בקבוצה של למעלה מ-5,000 איש, שצאצאיהם של אפרו-אמריקנים שהיגרו לישראל משיקגו בשנות ה-60. הקהילה חיה בשכונה שיתופית בעיר דימונה, וגם ביישובים נוספים כמו ערד, טבריה ומצפה רמון.
שורשים היסטוריים ואמונות
העבריים רואים את עצמם כצאצאיהם של בני ישראל המקראיים שהוגלו לאפריקה לאחר חורבן הבית השני. הם טוענים כי במהלך ההיסטוריה התגלגלו לאמריקה, שם חוו דיכוי ועבדות. על פי אמונתם, חזרתם לישראל היא חלק מהתוכנית האלוהית לגאולה.
אורח החיים של חברי הקהילה מבוסס על ערכים של אמונה חזקה, עבודת כפיים, ובריאות טבעית. הם מקפידים על תזונה טבעונית, נמנעים מבשר ומוצרי חלב, ומטפחים אורח חיים בריא. בגדי הקהילה מסורתיים בצבעים של לבן וארגמן, אשר מבטאים טוהר ורוחניות.
חיים קהילתיים ושירות צבאי
קהילת העבריים ידועה בנישואים פוליגמיים, כאשר גברים יכולים לשאת מספר נשים. אורח חייהם מאופיין בקהילתיות ובעזרה הדדית רבה. חברי הקהילה עוסקים בתחומים שונים, כולל חקלאות, ייצור בגדים ומוזיקה, והם מפעילים עסקים מקומיים.
בנוגע לשירות הצבאי, הקהילה חווה שינוי משמעותי בשנים האחרונות. בעוד שבעבר היו חלק מחבריה נמנעים משירות צבאי, כיום רבים מהצעירים מתגייסים לצה"ל. שינוי זה נובע מהרצון להשתלב בחברה הישראלית ולחזק את הקשרים עם המדינה.
חינוך ורוחניות
קהילת העבריים מדימונה מדגישה את החשיבות של חינוך, ערכי משפחה וחיים רוחניים. הם פועלים בשיתופי פעולה עם תנועות נוער ובתי ספר, ומקנים ערכים של אכפתיות ועזרה הדדית לדור הצעיר.
בעלייתם לישראל בשנת 1969, הקבוצה הראשונה מנתה שישה משפחות שיגרו לערד. עם הזמן, הקהילה קיבלה עשרות דירות בדימונה, והחלה להקים את אורח חייה המיוחד.
המחלוקות עם המסורת היהודית
אחד מהמאפיינים הבולטים של קהילת העבריים הוא הדחייה של מסורת חז"ל. הם אינם מקבלים את היהדות הרבנית ואינם מעוניינים להתגייר. אורח חייהם מבוסס על התורה והברית החדשה בלבד, והם מדגישים את החיבור שלהם למסורת המקראית.
קהילת העבריים בדימונה היא דוגמה חיה לעושר התרבותי והחברתי של ישראל. עם שורשים היסטוריים עמוקים ואורח חיים ייחודי, הם מצליחים לשמור על זהותם ולתרום לחברה הישראלית בדרכם הייחודית. הייחודיות של הקהילה מתבטאת במאבקם לשמור על תרבותם ואמונתם, תוך כדי חיפוש אחר מקום בחברה הישראלית המודרנית.
-----------------------------------------------------------------------
הצטרפו אל צוות הכותבים שלנו יש לכם סקופ?, חדשות? תוכלו לשלוח אלינו ולאחר בדיקת החומר נפרסם. ניתן לדווח על חדשות אל העורך במייל כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. המערכת שלנו מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש קרדיט או לבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל