25% מכמות הגשמים ירדה ביממה האחרונה
|
כתב חדשות דימונה
רבע מכמות הגשמים השנתית ירדה ביממה האחרונה, ממדידות של תחנות מטאורולוגיות באזור מסתבר שדימונה קיבלה מנה הגונה של גשמים ביממה האחרונה
כ - 40 מ"מ גשם ירדו ביממה האחרונה, השבת היתה גשומה ובסופת רעמים וברקים בשעות אחה"צ ירדו כ - 40 מ"מ גשם המהווים כ- 25% מכמות הגשמים השנתית.
אמנם אנחנו רק בסוף אוקטובר והגשם השנה בושש לבוא, אבל כאשר הוא בא, הוא מגיע כמו שרק בנגב הוא יכול להגיע במטח קצר ומרוכז, רק להשוות לשנה קודמת בחודש פברואר עמדנו בדימונה על 80 מ"מ גשם שהיוו כ- 50% מכמות הגשם השנתית, אנחנו נמשיך לעקוב ונקווה לעוד גשמים לפחות כמו בשבת הזו.
לכתבה מפברואר 2006
תחנה מטרולוגית בדימונה
לווין עננים מעל המזרח התיכון
28.10.06 17:00
| |
יום שני - יום הנקיון הבינלאומי
|
כתב חדשות דימונה
ביום שני ח' בחשון 30 באוקטובר 2006 יתקיים ברחבי הארץ יום הניקיון הבינלאומי.
מידי שנה, בחודש ספטמבר, יוצאים מיליוני בני אדם למבצע ניקיון של סביבתם הקרובה. המבצע הזה הוא חלק מפרויקט חובק עולם הקרוי-"Clean up the world " "מנקים את העולם" והוא מתקיים בחסות של הארגון הבינלאומי, המסונף לאו"ם, הנושא את השם הזה.
בשש השנים האחרונות נמנים על המשתתפים במבצע הזה עשרות אלפי מתנדבים ילדים, חיילים ומבוגרים ישראלים, המנקים, בחסותה של קרן קימת לישראל-יערות, פארקים, נחלים ושטחים פתוחים הנמצאים סמוך למקומות מגוריהם.
המבצע השנה יתקיים על פי התכנון ביום שני 30/10/06 בהשתתפות של עשרות אלפי אנשים ויכלול עשרות ישובים ושכונות ברחבי ישראל, וזאת בסיועו של האגף לשיקום שכונות במשרד השיכון ובשיתוף של הרשויות המקומיות. ביום שני יצאו קבוצות של תושבים, חלקם מאוגדים כ"נאמני ניקיון" לניקוי סביבתם הקרובה וכן לניקוי של יער, פארק קק"ל או שטחים פתוחים הנמצאים בסמוך לשכונה.
ביום הניקיון הבינלאומי בדימונה ,יטלו חלק כ-600 תלמידים מבתי הספר היסודיים וכן ילדי גני החובה בעיר.
לטובת יום ניקיון זה יסייע קק"ל בחלוקת כובעים, חולצות, כפפות וכן שקיות ניילון לאיסוף האשפה.
בסיום יום הניקיון יתכנסו התלמידים בהיכל התרבות בדימונה לטקס לציון יום הניקיון הבין לאומי, הטקס יערך במעמד אישי ציבור מקומיים וכן ד"ר בנצי בר-לביא מנהל אגף החינוך בקק"ל וכן יגאל יסינוב חבר בדירקטוריון קק"ל.
הציבור בדימונה נקרא להירתם להצלחת יום זה ולצאת ולנקות את הסביבה הקרובה לביתו.
27.10.06 16:10
| |
עונש לשחקני הפועל דימונה
|
כתב חדשות דימונה
להלן רשימת החלטות שניתנו ע"י ביה"ד המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל ביום רביעי ה-25.10.
כהן קובי, שחקן, מ.ס. דימונה, ליגה, ב` דרום ב` - העלבת שופט המשחק במשחק נגד מכבי באר יעקב מ - 20.10.06 - הרחקה מ - 4 משחקים בפועל + הרחקה מ - 8 משחקים ע"ת לשנה על כל עבירה כלפי שופט.
קספו משה, שחקן, מ.ס. דימונה, ליגה ב` דרום ב` - העלבת שופט המשחק במשחק נגד מכבי באר יעקב מ - 20.10.06 - הרחקה מ - 5 משחקים בפועל + הרחקה מ - 8 משחקים ע"ת לשנה על כל עבירה כלפי שופט.
26.10.06 07:10
| |
שריפה פרצה בגן ילדים בתשלו"ז - אין נפגעים
|
כתב חדשות דימונה
שריפה פרצה בגן ילדים בתשלו"ז - אין נפגעים מדובר בגן של פלורה בתשלו"ז
הבוקר בשעה 09:47 התקבלה במוקד התחנה הראשית בבאר שבע הודעה על שריפה בגן "אורן" בשכ' תשלו"ז בדימונה.
2 צוותים בפיקודו של מפקד התחנה רשף לוי דוד יצאו למקום. דווח על מספר ילדים לכודים בתוך הגן.
עם הגעת הצוותים למקום בוצעה סריקה וחילוץ הלכודים.
דווח כי 2 ילדים נעדרים בתוך המבנה, אולם לאחר סריקה מדוקדקת ויסודית של מפקד התחנה לא נמצאו לכודים נוספים.
בשעה זו הצוותים בשליטה מלאה. לא היו נפגעים אולם למבנה נגרם נזק רב.
סיבת פרוץ הדליקה נחקרת ע"י מפקד התחנה רשף לוי דוד
25.10.06 09:40
| |
תושב דימונה שיחד בוחן כדי לקבל רשיון נהיגה
|
מאת: שלומי דיאז | www.Nfc.co.il
נידון לעבודות שירות ופסילת רשיון הנהיגה בפרשה מעורבים 24 אזרחים ואנשי משרד הרישוי
בימ"ש השלום ברחובות גזר עונש של חצי שנת מאסר שתרוצה בעבודות שירות ופסילת רשיון נהיגה לארבע שנים על תושב דימונה, מאיר דהן, שהורשע בכך ששיחד בוחן של משרד הרישוי כדי שלא להבחן במבחן התיאוריה וכדי לזרז את הליכי קבלת רשיון הנהיגה.
בפרשה מעורבים 24 בני אדם, אזרחים ואנשי משרד הרישוי. יתר הנאשמים ממתינים לגזר הדין.
דהן הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של מתן שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובשימוש במסמך הקשור לשימוש ברכב במרמה.
הנאשם הואשם - ביחד עם 24 נאשמים אחרים - במסגרת פרשיה רחבת היקף, בגין קבלת רשיונות נהיגה במרמה, בין היתר, באמצעות מתן וקבלת שוחד.
על-פי התביעה, הנאשם המרכזי בפרשה הוא נפתלי בכר, ששימש בתפקיד ממונה על הקצאות מורים, אחראי לסידור עבודה לבוחנים, ומקשר בין ארגון מורי הנהיגה לבוחנים במשרד התחבורה, רשות הרישוי, מחוז מרכז - נפת רחובות וראשון לציון, וכן כבוחן נהיגה מוסמך הן במבחני נהיגה עיוניים (תיאוריה) והן במבחני נהיגה מעשיים (טסט).
בחודש יוני 2004, לאחר שנכשל במבחן עיוני, פנה דהן, באמצעות מתווך, לבכר, והציע לו 6,000 ש"ח, על-מנת שיסייע לו לקבל רשיון נהיגה במרמה לרכב פרטי. נטען כי בכר נעתר להצעתו. בהתאם למוסכם ביניהם, בתאריך 8.6.2004 הגיע דהן למשרד הרישוי בראשון לציון, ובכר, ששימש כבוחן עיוני באותה עת, אפשר לו להשתתף במבחן העיוני, למרות שהנאשם תושב דימונה, ובניגוד לנהלי רשות הרישוי במחוז המרכז.
בכר הורה לסייע לדהן לפתור את התשובות במבחן, והטביע את חותמתו וחותמת "עבר" על גבי טופס המבחן ועל גבי טופס הבקשה לרשיון נהיגה של הנאשם, ואף ציין עובדה זו בדוח הריכוז היומי.
בהמשך אותו יום, בחן בכר בחינה מעשית את הנאשם, וציין בכזב כי הנאשם למד נהיגה אצל צויגנבאום אלכס, נאשם נוסף בפרשה, שהינו מורה לנהיגה. בכר העביר את דהן בכזב את המבחן המעשי. על סמך האמור, קיבל הנאשם במרמה רשיון נהיגה לרכב פרטי.
במשפט טען דהן, בן 34, כי הינו אדם נורמטיבי, נטול עבר פלילי, נשוי ואב ל- 2 קטינים, בני 2.5 ו- 5, ומשמש כמנהל מחסן וסגן מנהל סניף ברשת מזון. ותירץ את העבירות, בכך שנזקק לרשיון נהיגה, לצורך קבלת תעודת מנהל מחסן, במסגרת עבודתו, ובכך שנכשל מספר פעמים רב, למרות מאמצים רבים, במבחני תיאוריה.
על-רקע הלחץ ממקום העבודה להוציא רשיון נהיגה, ולאור כשלונותיו החוזרים, התקשה לדבריו להתמודד עם התסכול - במקביל לתסכול מקשיים במערכת יחסיו הזוגיים עם רעייתו ממנה היה פרוד באותה עת ולכן ביצע את העבירות שבהן הודה.
השופט ירון לוי, שדן בתיק, כתב בין היתר כי "שיקולי החומרה במעשי הנאשם מזדקרים לעין. בראש וראשונה, מדובר בעבירה של מתן שוחד, שהיא עבירה מובהקת של שחיתות והשחתת מידות. מחובת בית המשפט להגיב בענישה מחמירה, שיהא בה כדי לתרום לשירוש התופעה, שלמרבית הצער, אינה חיזיון נדיר בימים אלה. משנה חומרא יש לראות במטרת מתן השוחד, קבלת רשיון נהיגה, מבלי שהנאשם עומד בתנאים הבסיסיים לקבלת רשיון נהיגה, מבלי שהנאשם כשיר לנהוג, תוך זלזול בוטה בחיי אדם ובטיחות עוברי דרך, וזאת במיוחד, על-רקע הקטל המשתולל בדרכים, שאינו פוסק. מנגד, לא ניתן להתעלם מעברו הנקי של הנאשם, מהודאתו, מהחסכון בהעדת עדי תביעה רבים, מנסיבותיו האישיות של הנאשם ומהמלצת שירות המבחן שלא להחמיר עמו".
אי לכך החליט השופט להקל על הנאשם וגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שירות; 12 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה; 4.5 שנות פסילה מקבל ומהחזיק רשיון נהיגה וקנס בסך 6,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו.
נציין כי בפרשה מורכבת ורבת נאשמים זו, עד כה, נגזר דינה של נאשמת אחת, שנדונה, במסגרת הסדר טיעון, ל- 2 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, 10 חודשי מאסר מותנים, 3 שנות פסילת רשיון נהיגה, קנס בסך 3,000 ש"ח וצו מבחן. כל זאת לאחר שהורשעה בכך שעברה במרמה מבחן תיאוריה.
ולמתקשים הנה קישור לאתר ללימודי תיאוריה
21.10.06 21:16
| |
יעקב חזות - מנהל חט"ב אפלמן נפטר השבוע
|
כתב חדשות דימונה
יעקב חזות מנהל חטיבת אפלמן דימונה נפטר ממחלה קשה אתמול יום שבת ה - 21.10.2006 כט' תשרי תשס"ז, בן 57 במותו , במותו הותיר אלמנה- סילביה ו 6 ילדים, 5 בנות ובן אחד.
יעקב שרת בחיל התותחנים, לאחר מכן סיים לימודיו באוניברסיטת באר שבע, ותואר שני בקולג' בירושלים, מאז 1972 מלמד בתיכון אפלמן את מקצוע המדעים ובשנים האחרונות מנהל את חטיבת הביניים של התיכון.
יעקב חלה בשנה האחרונה אך בכל זאת בשנה האחרונה חלה הפוגה במחלתו ויעקב חזר לביה"ס ל - 3 חודשים עד סוף שנת הלימודים.
מאז חודש יולי נכנס יעקב לאשפוז בביה"ח ומאז לא יצא עד לפטירתו בשבת האחרונה.
בתיכון אפלמן מתכננים לערוך טקס לזיכרו, להקים פינת זכרון ובשעור הראשון בכל כיתות ביה"ס להעלות קווים לדמותו, במשך כל השבעה מורים הורים ותלמידים ילוו את המשפחה, המשפחה יושבת שבעה ברחוב המעלה 1 בגבעה בדימונה.
יהי זכרו ברוך
23.10.06 15:31
| |
האם מוגבלים בדימונה יוכלו להמשיך לעסוק בגינון?
|
ענת ברשקובסקי
חברת "המשקם", שהעסיקה כ-60 מוגבלים ומבוגרים בגינון ברחובות דימונה, הפסידה במכרז לחברה שהציעה הצעה זולה יותר. אימת הפיטורים מרחפת מעל העובדים, אך בעקבות פניית ynet, החברה הזוכה מבטיחה להעסיק את עובדי "המשקם"
60 מוגבלים ומבוגרים מדימונה עלולים למצוא את עצמם בימים הקרובים ללא פרנסה, לאחר שחברת "המשקם", שבה הם עובדים, הפסידה במכרז על גינון וניקיון בעיר. אבל ייתכן שלסיפור הזה יהיה סוף טוב. חברת "שגב פיתוח נוף" שזכתה במכרז הבטיחה לקבל את אותם עובדים לשורותיה.
עיריית דימונה העסיקה במשך מספר שנים את עובדי חברת המשקם - עובדים לא מקצועיים, בעלי מגבלות, נכים וקשישים. העובדים סיפקו לעירייה שירותי ניקיון וגינון ואף זיכו אותה בפרס על הגינון והטיפוח של העיר. הם קיבלו בתמורה משכורת סמלית ובעיקר כבוד, סיפוק וסיבה לקום בבוקר ולצאת מהבית.
העירייה כמו כל עירייה מחויבת להוציא מכרז בכל שנה לעבודות מיקור-חוץ (אאוטסורסינג), אך דחתה שוב ושוב את המכרז הזה, עד שקיבלה אזהרה והיועץ המשפטי של העירייה חייב אותה לצאת למכרז. במכרז הפסידה חברת המשקם לחברה אחרת שנתנה הצעה נמוכה יותר.
אלדד אלון, מנהל עבודה בחברת המשקם, הסביר ל-ynet: "מדובר בעובדים קשישים ונכים שלא יכולים לעבוד בעבודה רגילה. העובדים הם תושבי העיר, וכידוע - אין הרבה מקומות תעסוקה בעיר ובטח שלא מחוצה לה". הוא מבהיר שההליך חוקי ולגיטימי אך הצער גדול.
מהעירייה נמסר כי לא היה מנוס מלצאת למכרז וכמובן לקבל את המכרז הטוב ביותר כלכלית. "המכרז הזוכה נקבע לפי גודל ההנחה שאותו נתנה החברה", אמר דובר העירייה, אבי בן-זיקרי. ההפרש בין ההצעות נאמד בכ-170 אלף שקל בשנה. "הסכום הזה הוא לא בשמיים ואני בטוח שהעירייה תוכל לספוג אותו ולהמשיך ולהעסיק אנשים שאין ביכולתם להתפרנס ממקום אחר", אמר מנהל העבודה בחברת המשקם.
אבל כאמור, ייתכן מאוד שהסיפור הזה ייגמר בסוף טוב. שמעון כהן, מנהל חברת שגב פיתוח נוף בע"מ שזכתה במכרז, שמע מ-ynet את סיפורם של עשרות המוגבלים שעלולים להישאר בלי תעסוקה, והגיב: "בשמחה רבה אקבל לעבודה את עובדי חברת המשקם. בלי קשר לגילו או למגבלותיו, כל עובד שירצה לעבוד ויראה נכונות לעשות כן יתקבל בשמחה רבה. אנחנו תושבי דימונה ואיכפת לנו מהתושבים שלנו".
21.10.06 21:16
| |
חיל האוויר משכים את תושבי דימונה
|
כתב חדשות דימונה
טוב שחיל האויר מבצע השכמה אך לפחות בשעות סבירות
יום שישי השעה 06:15 בבוקר וחצי עיר מתעוררת בבהלה, מטוס של חיל האוויר מבצע "בז" - טיסה נמוכה מאוד מעל העיר, רבע שעה לאחר מכן שוב מטוס נוסף או יתכן אפילו אותו מטוס מבצע שוב "בז" מעל העיר, זו לא הפעם הראשונה שבשעות לא סבירות אלו מטוסי חיל האוויר טסים נמוך מעל העיר, לפני כשנתיים ביצע מטוס חיל האוויר מטס כל כך נמוך מעל העיר עד אשר נגרם נזק של ניפוץ שמשות בכמה שכונות בעיר, אז במקרה ההוא ובמקרים נוספים פנתה עירית דימונה לחיל האוויר והללו הבטיחו כי העניין יטופל, אך שוב התופעה חוזרת על עצמה.
רק להדגיש היום הוא יום שישי ורוב תושבי העיר שהם עובדי מפעלים לא עובדים ביום זה. ולכן ההשכמה בשעה זו קצת מוגזמת.
כתבה זו נשלחה לחיל האויר לתגובה.
18.10.06 08:15
| |
אוטובוס על הכיכר
|
כתב חדשות דימונה
אוטובוס עלה על כיכר בעיר, אין נפגעים
הבוקר, קצת לפני השעה 08:00 יום רביעי אוטובוס הסעות של הקריה למחקר גרעיני עלה על כיכר בעיר, טרם הובררו סיבות התאונה אך מדובר באיבוד שליטה של נהג האוטובוס, לשמחת כולם האוטובוס היה ריק מנוסעים ואין נפגעים, נזק קל נגרם לאוטובוס ולכיכר. מיד עם היוודע דבר התאונה זרמו למקום כוחות הצלה ובטחון, של עירית דימונה ולש הקריה למחקר גרעיני, כעת מנסים לפנות את האוטובוס מהכיכר תוך כדי ניסיון לא לפגוע בכיכר.
18.10.06 08:15
| |
מאשדוד עד דימונה: המרדף אחר בת השלוש
|
ענת ברשקובסקי ושמוליק חדד
תושבת אשדוד, אם לחמישה ילדים, נסעה עמם באוטובוס מירושלים לאשדוד. כשהורידה כבר ארבעה מהילדים בתחנה, עמדה לדבריה להוריד גם את בתה בת השלוש, אך הנהג סגר את הדלת והמשיך בנסיעה. לאחר חיפושים ממושכים של שעות ארוכות נמצא האוטובוס בדימונה, כשהילדה ישנה בספסל אחורי. נבדק חשד לרשלנות של הנהג, וגם של האם.
הפעוטה נשכחה לבדה באוטובוס, עד שלוש לפנות בוקר: דרמה מורטת עצבים עברה אתמול (יום ה') לפנות בוקר משפחה באשדוד לאחר שבתם בת השלוש נותרה לבדה במשך כמה שעות באוטובוס בין עירוני.
אתמול בסביבות חצות עשו את דרכם אם חרדית, תושבת אשדוד, וחמשת ילדיה הקטנים חזרה מביקור בירושלים, בנסיעה בקו הבינעירוני של חברת אגד. בעדות שמסרה האם במשטרה היא סיפרה שעם הגיעם לתחנה החלה להוריד את ילדיה בזה אחר זה. לדבריה, כשעמדה לעלות חזרה כדי להוריד את אחרון ילדיה, בתה בת השלוש, סגר לפתע הנהג את דלתות האוטובוס והמשיך בנסיעתו, חרף קריאותיה לעצור.
האם המבוהלת התקשרה למשטרה ודיווחה כי בתה הושארה באוטובוס הנוסע. שוטרים שהגיעו למקום פתחו בסריקות אחר האוטובוס ודיווחו במקביל על המקרה לחברת אגד. כשהגיעו השוטרים לחניון באשדוד הופתעו לגלות כי האוטובוס ובו הפעוטה איננו שם. לאחר בירור נוסף התברר לשוטרים כי הנהג, תושב דימונה, נוסע מדי יום בתום המשמרת עם האוטובוס לדימונה. השוטרים ניסו ליצור עם הנהג קשר אולם הוא לא ענה למכשיר הטלפון שברשותו. השוטרים יצרו קשר עם משטרת דימונה ומשטרת הנגב, שפתחו בחיפושים אחר האוטובוס.
החיפושים נמשכו כשלוש שעות, ולאחר רגעי מתח ארוכים, נמצא האוטובוס בכניסה לחניון אגד בדימונה.
רס"מ ניסים אברהם עצר את האוטובוס יחד עם שוטרת נוספת ברגע שזה הגיע לדימונה. "הנהג היה מופתע וכלל לא ידע שבאחד מספסלי האוטובוס שוכבת הפעוטה. הערנו אותה משינה ולקחנו אותה אל תחנת המשטרה, במקביל הודענו למשטרת אשדוד".
בינתיים עשה אביה של הפעוטה את דרכו אל דימונה. "היא ישבה מחובקת עם השוטרת, ניסינו לשחק איתה ולהרגיע אותה עד אשר אבא שלה הגיע. כשהאב הגיע הוא טען בפנינו שכאשר אמה של הילדה שמה לב שבתה לא נמצאת, האוטובוס כבר המשיך בנסיעה".
המשטרה בודקת חשד לרשלנות של נהג אגד, שייתכן ולא סרק כנדרש את ספסלי האוטובוס עם הגיעו לתחנה האחרונה. כמו כן בודקת המשטרה גם חשד לרשלנות של האם.
את תגובת חברת "אגד" לא ניתן היה להשיג עד למועד פרסום הכתבה.
13.10.06 11:05
| |
תושב דימונה הציב אנטנה סלולארית, השכנים עקרו אותה
|
כתב\ת סקופ
נ' הציב אנטנה סלולארית על גג ביתו בדימונה והחל לתכנן מעבר לבית אחר. תושבי השכונה, שנדהמו לגלות את התקנת האנטנה מתחת לאפם, יצאו למאבק משותף. לאחר כמה פניות ללא מענה, עקרו אותה ממקומה.
המאבק השכונתי נגד הצבת אנטנות סלולאריות הגיע גם לדימונה: חברת פרטנר, בשיתוף תושב שכונת נווה חורש בעיר, העמידו אנטנה על גג ביתו של התושב, וזאת למורת רוחם של תושבי השכונה, אשר קצה נפשם בתופעה. לכן, הוחלט בשכונה לצאת למאבק ציבורי נגד הקמת האנטנה בלב נווה חורש.
פרטי הסיפור מלמדים על תושב מקומי שהמשפט "כסף מעוור פני חכמים" השפיע עליו, ככל הנראה, במידה רבה. נ', תושב שכונת נווה חורש, החליט לעשות קופה נוספת מהצד. פרט לעובדה שהוא ומשפחתו חיים בתנאי רווחה כלכלית, החליט נ' להיענות להצעה של אחת החברות הסלולאריות ולהציב אנטנה על גג ביתו, תוך הפרה גסה של זכויות כלל האזרחים בשכונה לחיות במקום אשר אינו רווי תדרים רדיואקטיביים. על גג ביתו התהדרה אנטנה סלולארית הפולטת קרינה.
הסיפור נחשף בידי השכנים, שראו פועלים עובדים במשך שבועיים על גג הבית. הם פנו לנ' בתום לב ושאלו לפשר מעשיהם של הפועלים. נ', שלא התבלבל, ענה לחלקם "אני בונה חדר נוסף", ולחלק האחר ענה, "אלה טכנאים של חברת בזק שמתקינים לי משהו". השכנים, שקיבלו יפה את ההסבר, אף בירכו אותו ואיחלו לו הצלחה.
לאחר מספר ימים הבחין אחד השכנים במשאית של אחת החברות הסלולאריות, הפורקת ציוד כבד ומכניסה אותו לבית. באותו שלב נפל לשכן האסימון, והוא שיתף מיידית את יתר דיירי השכונה בדבר הקמת האנטנה על גג ביתו, ובדבר הכנסת הציוד האלקטרוני הרב לפנים הבית.
הדיירים, שרצו לקבל הסבר מנ', הופתעו ואכן נענו: "כן, אני שוכר את ביתי לחברה הסלולארית ואני עובר לגור במקום אחר". השכנים, שנותרו המומים מהעניין, לא ידעו אם לצחוק או לבכות; לא מספיק שנ' הכניס להם ללב השכונה אנטנה פולטת קרינה - אלא שהוא בעצמו מפחד ונוטש את השכונה פן יורע לו ולמשפחתו. אחד השכנים, ניסים בן יקר, אמר: "אני הייתי בהלם ששכן שלנו עושה דבר כזה, אני לא יודע מה חסר לבן אדם הזה שחי בווילה ועובד במפעל מסודר. מה, הוא רוצה לעשות קופה נוספת על חשבון בריאות ילדינו?" בני משפחת טלקר, אף הם שכנים של הדייר, אמרו: "זו חוצפה מצידו. הוא רוצה לברוח לדירה שכורה ולהשאיר אותנו תקועים עם הקרינה".
הדיירים פנו במהרה אל ראש העיר (ותושב השכונה), מאיר כהן, כמו גם אל מהנדס העיר, מ"מ ראש העיר ואף אל המשרד להגנת הסביבה, המטפל בסוגיות של הצבת אנטנות פולטות קרינה.
תושבי השכונה החליטו לפעול על-פי חוק ולא בדרכים אחרות, כפי שאירע למשל בחיפה וברמת-גן, שם אזרחים זועמים שרפו את האנטנות. תושבי שכונת נווה חורש הבטיחו שלא ישרפו את האנטנה, אבל ייאבקו במשנה מרץ להורדתה בצורה חוקית. עם זאת, משנוכחו לגלות שאין שינוי במצב, תושבי השכונה הודיעו נחרצות: "אם תוך שבוע האנטנה לא תוסר, אנו, כל הדיירים, נעלה על הגג ונוריד בכוח את האנטנה".
ואכן, בשבוע שעבר הגיעו לדירה בה מוקמה האנטנה כ-200 מתושבי שכונת נווה חורש, עקרו את האנטנה ממקומה והניחו אותה בצד הבית. התושבים הזועמים הודיעו לבעל הדירה הסורר שהוא חייב להוציא מתוך הבית גם את שאר הציוד שהונח בבית על-ידי חברת התקשורת.
פורום החברות הסלולאריות: "התקבלו כל ההיתרים הנדרשים"
מפורום החברות הסלולאריות נמסר בתגובה כי: "אתר השידור קיבל את ההיתרים הנדרשים להקמתו, ביניהם היתר של המשרד להגנת הסביבה המבטיח את פעילותו הבטוחה ועמידתו בתקנים המחמירים.
"על אף שהאתר אושר ע"י כל רשויות איכות הסביבה ובריאות הציבור, עקב מחאתם של תושבי השכונה הוא מעולם לא החל בפעילות". עוד הוסיפו אנשי הפורום כי "נציגי חברת פרטנר נמצאים בעיצומו של תהליך לבחינת אפשרויות לשיתוף פעולה עם הרשות המקומית וקבלת פתרון חלופי שיאפשר את המשך פעילותה התקינה של הרשת הסלולארית באיזור.
"פריסת הרשת הסלולארית בישראל מתבצעת על פי כל דין, והחברות הסלולאריות פועלות בהתאם לכל הנחיות המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות ובהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי. כל האתרים הסלולאריים המוקמים והמוצבים בארץ מקבלים היתרי קרינה המבטיחים את פעילותם הבטוחה ומפורסמים באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה".
תגובת עיריית דימונה: "ביום שני האחרון ראש העיר מאיר כהן כבר חתם על צו הריסה לאנטנה, מכיוון שאין לה היתר על-פי חוק". בנוסף, אמר ראש העיר כי הוא "מגנה כל תופעה שעלולה להזיק לתושבים!"
יוסי אוטמזגין, יו"ר הוועדה הציבורית לאיכות הסביבה, הגיב: "לפני כשנה המשרד לאיכות הסביבה הוציא ניידת לדימונה אשר פינתה את כל האנטנות "הפיראטיות". חשבנו שאולי אנשים השכילו להבין כמה מסוכנת הצבת אנטנות פיראטיות, אך התבדינו. אני אגיש בקשה להוציא שוב ניידת לדימונה ונמפה את כל האנטנות הקיימות בעיר".
יצחק עובדיה, חבר הנהגת ההסתדרות הגר בשכונת נווה חורש: "אנו חיים בשכונה שקטה שיש בה הרבה משפחות וילדים. אנחנו לא ניתן בשום פנים ואופן, לא רק בשכונה אלא בכל דימונה, שיעשו כדבר הזה. אני מצפה מראש העיר, שאף הוא תושב בשכונה, שיטפל בזה בכל החומרה. אני, כאיש ציבור, אעמוד בראש המאבק ואפעל בכל דרך חוקית על מנת להסיר את האנטנה הזאת".
10.10.06 20:02
| |
תאונה על כביש דימונה באר שבע ובריונות בדואית על הכביש
|
כתב חדשות דימונה
סמוך ליישוב הבדואי שגב שלום התנגש רכב פרטי במונית. מצבה של אחת הפצועות - קשה. באותו הכביש, בין דימונה לבאר-שבע, נפצע מוקדם יותר באורח קשה נהג משאית
בעקבות תאונה על כביש דימונה באר שבע מעלים קוראים תגובות על הנעשה בכבישי הנגב ובפרט בכביש דימונה ב"ש
משטרת הנגב ודימונה קחו לתשומת לבכם אם בכלל איזה שוטר קורא או גולש באתר. ואולי זה ידליק איזושהי נורה אדומה לתופעות המוזרות ולבריונות
של הבדואים בכבישי הנגב. יום אחד והוא לא רחוק זה יתפוצץ לתושבי דימונה בפרצוף ואז זה יהיה מאוחר מידי.
תגובה מספר 1
מעשה שהיה, כך היה. יום שישי ה 29.9 השעה 17:15. מקום, כביש באר שבע -
דימונה כביש דו מסלולי חד כיווני. הארוע- חברי ואנוכי לאחר נסיעה מיגעת
שהחלה בחיפה, מקום מגורי הנוכחי ולבסוף הסתימה בחצבה, מקום מגורי הורי.
בעודנו נוסעים לאחר כביש עוקף ב"ש, הרדיו מתנגנן לו בעליצות החלה עוקפת
אותנו טויוטה לבנה 4X4 ומאיטה את מהירותה. חברי ניסה לעבור לנתיב השמאלי
שכן מי מעוניין לנסוע 60 קמ"ש בכביש מהיר, הרכב טויוטה סטה גם הוא לנתיב
השמאלי. נבהלנו קלות אך הנחנו כי לא הסתכל במראות. עברנו חזרה לנתיב
הימני והטויוטה גם היא בנתיב הימני ומאיטה את מהירותה עוד יותר דבר שנראה
לנו די תמוה. לפתע החלה לנסוע בזיגזג ונראה כי היא מנסה להוריד אותנו
מהכביש. מלחיץ? אכן. הכל קרה כל כך מהר שכמעט ולא הבנו מה קורה. תפסתי
שאנחנו בנתיב השמאלי כשהטויוטה הורידה אותנו למעשה מהכביש וחשוב לציין
במיקצועיות רבה! חברי ישר לחץ על כפתור הנעילה המרכזי של הדלתות. מתוך
הטויוטה יצאו 2 נערים בדואים והחלו מתקרבים למכונית שהיתה רחוקה מספר
סנטימטרים ספורים מהרכב. כל אחד משני צדי המכונית. הבחור שבא לצדי החל
להלום בחוזקה על הזגוגית ודרש שנצא החוצה. לקחתי את הסלולרי והתקשרתי ישר
100 למשטרה שם ענה לי בחור חביב בשם רותם צעקתי לו את מספר הרכב בעוד
הבדואי הולם בחוזקה על שמשות הרכב בצד שלי שליד הנהג. חברי ניסה כל אותה
עת לבצע בריחה לאחור אך הגיחו כל הזמן רכבים (כביש מהיר..) ופחדנו שיכנסו
בנו. הכל קרה כל כך מהר והמילים לעולם לא יצליחו לתאר את הפחד שאחז בנו
באותו רגע. למזלנו הצלחנו לברוח ונסנו על נפשנו. היומנאי, יאמר לזכותו
התקשר כל מספר דקות כדי לברר ולדרוש בשלומנו. אך בזאת לא תם הסיפור.
בעודנו נסערים הפציר בנו היומנאי כי אסור לתת למקרה כזה לעבור בשתיקה ויש
לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. כבר הינו מספר דקות לאחר דימונה והחלטנו
להכנס לתחנת המשטרה המקומית. בתחנה היו שתי נשים שנראו עסוקות למידי,
חוקר נחמד שבאמת היה עסוק ואקרא לבחור הנוסף בשם מאוד עדין, אוכל חינם.
הסתובב לו ולא עשה דבר!! כשביקשה הבחורה שיושבת בכניסה, לאחר 40 דקות
שחיכינו שכן החוקר אמר שהוא עסוק בגביית עדות, מהבחור הנוסף "האוכל חינם"
שאולי יואיל בטובו לגבות מאיתנו עדות ולמעשה יתחיל בהגשת התלונה, הוא
ניפנף אותה בעדינות התיישב במקומה ואמר שהוא עסוק פה מילמל משהו
לא ברור. הסתבר גם שהבחורה בכניסה לא עושה משהו מיוחד, מעתיקה מספרים
משהו. הסיפור שסיפרתי הוא בקצרה רבה. אבל אני שואלת איפה כאן הצדק??
איפה? אנשים שמרשים לעצמם פשוט להוריד אותך מהכביש כאילו הוא שלהם או
שוטרים שכביכול תפקידם הוא לשמור על הצדק ויעשו כנראה הרבה בשביל לא
להוציא אותו לאור. אנחנו נסענו משם ולא הגשנו תלונה. ועדיין כשאני כותבת
שורות אלה, אני רק נזכרת במקרה המצמרר ומקוה שזה לא יקרה לאף אחד. המשטרה
כנראה לא תעשה דבר למנוע זאת. אבל רק שתדע
תגובה מספר 2
הלכתי בזמנו לבקר את בני ששירת באזור שבטה, הגיח טנדר וניסה להוריד אותי מהכביש, אבל מה לעשות.. הוא לצערו נתקבל בי... לא, אני לא רמבו, אבל יש לי את היכולות והכליםם להגיב בהתאם למציאות המשתנה בשטח...
הוא הפך מרודף לנרדף ונכנס לחולות המדבר.
לגבי המשטרה?
נו באמת..
הם עסוקים בדרום מעל הראש בפרשת פריניאן, פחות יהודי טוב לא יפריע למנוחתם.
הגיע הזמן שיקימו תושבי הדרום מקרית מלאכי בואכה מצפה רמון "מליציות" כי מכוחות הבטחון לא תצמח ישועה.
מתי לאחרונה כוח משטרתי נכנס למעצרים וחיפושים בכפר בדואי?
ראיתם את כל המאהלים לאורך צירי התנועה?
מישהו עושה או עשה משהו?
די, אין לי כח לב-חוק...
תגובה מספר 3
ברוכים הבאים לארץ הבדואים. אנו תושבי הדרום הנשכחים והמיותרים, סובלים כל הזמן מתופעות אלו וגרועות מהן. הם מתנהגים בחוצפה, נוסעים על 150-170קמש וכו'. המשטרה פוחדת מהם ואין עונה ואין בא. אני מציע לך להבא תשארי בגבולות מדינת ישראל כלומר אל תרדי דרומה מקו ראשל"צ- שם הגבול הדרומי של ישראל
תגובה מספר 4
לצערינו סיפורים כמו שלך קורים כל יום ביומו.
אנחנו תושבי הדרום כבר התחלנו להתרגל לתחושה של חוסר ביטחון בכבישים.
לחוסר המעש של השוטרים.
לא יעלה על הדעת שאתה יודע איך תצא מהבית ולא תדע איך תסיים את היום שלך על הכביש.
במיקרים שונים פשוט הנהגים יוצאים ממקומות שלא תחשבי שאפשר לצאת מהם.
מסכנים את הנהגים האחרים ואת עצמם.
אם מתאים להם להיפצע בצורה חמורה או למות חלילה שלא יקחו אותי או נהגים אחרים איתם
לכתבה ולתגובות ב - YNET
7.10.06 22:23
| |
שועי: "מבקר המדינה צריך לבדוק מה קורה באיגוד השופטים"
|
חיים זלקאי
השופט לשעבר התייחס לידיעה שפורסמה במעריב על כך שאף שופט בכיר ממחוז הנגב לא שובץ במחזור הקרוב: "אני מקווה שאין פה מניע עדתי"
ההחלטה שלא לשבץ אף שופט בכיר ממחוז הנגב במחזור הקרוב, מעוררת הדים נרחבים. כפי שפורסם בלעדית במעריב, מאיר לוי ומשה בוחבוט לא ישפטו בליגת העל, ואילו אילן וקנין, תומר כהן, דוד מור חיים ואיברהים אבוזעילה לא יעשו זאת בלאומית.
השופט לשעבר יוסף שועי, תושב דימונה, תקף במילים חריפות את ההחלטה: "עד להתפטרותו של המשבץ הקודם, עובדיה צבי, הדברים התנהלו בצורה הוגנת. מאז שעובדיה עזב, השופטים הדרומיים נדחקו הצידה. כאילו שהעלימו אותם. השופטים הפעילים מנועים מלהגיב, אבל רבים מהם טוענים שמתייחסים אליהם כאילו שהם שייכים לישראל השניה. אני מקווה שאין פה מניע עדתי. מבקר המדינה צריך לבדוק מה קורה באיגוד השופטים".
7.10.06 12:03
| |
ליישב את הנגב בתבונה
|
דניאל מורגנשטרן, גליליאו- דניאל מורגנשטרן הוא יועץ כלכלי וסביבתי ומתכנן אורבני.
יש לברך את מערכת הביטחון על החשיבה ארוכת-הטווח, ובד בבד להזהירה מפני ביטחון יתר, יהירות והתנשאות בכל הקשור לבחירת מיקומי הבסיסים הצבאיים בישראל
מערכת הביטחון, ובכלל זה אגף התכנון של צה"ל, שוקדים זה זמן רב על תכנית רב-שנתית לפריסת צה"ל בנגב, שנועדה להתבצע עד שנת 2025. היעד המרכזי של התכנית הוא צמצום הנוכחות הצבאית בערים הגדולות במרכז הארץ ובקרבתן, חיסול שורה ארוכה של מחנות גדולים והעתקתם לנגב, וחיזוק הנגב, תוך הפחתת הלחץ האורבני על לב המדינה. פעולות אלה תאפשרנה למערכת הביטחון להכניס בצבא שינויים מבניים וארגוניים מרחיקי לכת, לשדרג את התשתיות ביחס לתשתיות הבריטיות המיושנות והקורסות, לקיים חיסכון ניכר בכוח אדם ולפעול ליצירת צבא מקצועי, חכם וקטן יותר בהיקפו.
לאחר הנסיגה המשמעותית מחצי האי סיני, אשר הושלמה ב-31 במרץ 1982, נאלצה מערכת הביטחון להסיג גם את שטחי האש הנרחבים שעמדו לרשות הצבא במרחבי סיני אל תחומי הארץ. לפיכך תופסים היום שטחי האימונים והאש כ-1/3 משטח מדינת ישראל: בצפון הם תופסים 11% מהשטח, במרכז 14% מהשטח, ודרומה לקו הרוחב של באר שבע- %57 מהשטח! על אף השימוש הנרחב שעושה הצבא בסימולטורים ובאמצעי הדמיה למיניהם, המאפשרים תרגולות "יבשות" של לוחמים ביחידות ובחילות השונים, מתברר כי אין דרך אחרת אלא להמחיש ללוחם באשר הוא- איש חי"ר, שריונאי, טייס קרב, תותחן או מפקד בכוחות משולבים- את תמונת הקרב האמיתית. תמונה זו נוצרת רק בשימוש באש חיה. לפיכך, שטחי האש עצמם דורשים 60% מכלל השטחים הדרושים למערכת הביטחון; 21% נוספים הם שטחי טיסה נמוכים; מתקנים ביטחוניים גוזלים 7% מהשטח, ו-12% הנותרים הם אזורים בעלי מגבלות בנייה בגלל קרבה לשדות תעופה.
אילו בסיסים מיועדים לסגירה ולהחזרת הקרקע שעליה הם יושבים למדינה, קרי, למנהל מקרקעי ישראל, אשר ינסה לשווקה כדי לסייע במימון תכניות ההעתקה? מחנה 21 בכפר יונה, מחנה סירקין, כל מחנות גלילות ורמת השרון, מחנה גנים ברמת גן (בסיס השלישות הראשית), שדה דב בעבר הירקון, בח"א 27 הצמוד לנתב"ג, מחנות צריפין, מרבית בסיסי תל השומר, מטווח ראשון לציון ומחנות ביל"ו.
הרכיב הראשון של התכנית כבר נמצא בשלבי ביצוע מעשיים: סגירת בסיס חיל האוויר 27 שבמתחם נמל התעופה בן גוריון, והעתקת כל היחידות שבו לשדה נבטים. מדובר בעיקר בטייסות תובלה וביחידות מבצעיות אחרות שעבורם נדרש מסלול המראה נוסף, מסלולי גישה ושורה שלמה של מבני מבצעים, תחזוקה ומגורים עבור סדר כוחות כולל של 1,400 אנשי צבא, כרבע מהם אנשי קבע. כתוצאה מכך יהפוך שדה נבטים, עד להשלמת ההעתקה בשנת 2009, מבסיס בגודל בינוני לכנף.
היסטוריה של שיקולים סביבתיים
המתכננים, בחפשם אחר הליכי התכנון והחשיבה לזיהוי אתרים מתאימים להקמת הבסיסים, שקלו 11 אזורים אפשריים. הם הביאו בחשבון גורמים סביבתיים כגון ריכוז מתקנים פולטי קרינה אלקטרומגנטית במרוחק ממקומות יישוב; טיפול מרוכז ונאות במי ביוב, תוך ניצול שניוני של השפכים המטופלים; ורמת נגישות, הקשורה לקרבה לעורקי תחבורה ארציים- כביש מספר 6, הכפלת דרך 31 (להבים-תל שוקת-ערד-שפך זוהר); חיבור דרומי של בסיס נבטים למסילה הכפולה באר שבע-דימונה, ועוד.
כפי שנראים הדברים כיום, תמוקמנה חלק מהיחידות באזור אוּרים במערב הנגב. אחרות ימוקמו בצמוד לבאר שבע עצמה וברצועה שבינה לבין תל שוקת ולקיה, בסמיכות לפארק התעשיות עתירות הידע של היישוב עומר. גוש בסיסים ימוקם מצפון לבסיס נבטים, ואילו עיר הבה"דים (בסיסי ההדרכה) מתוכננת לקום בצומת הנגב, במקום שבו יוצאת דרך מספר 224 לירוחם מדרך מספר 40 מבאר שבע למצפה רמון, 20 ק"מ מדרום לבאר שבע.
פרשת העתקת עיר הבה"דים מריכוז מחנות צריפין, ובפי הבריטים סרפנד- על שם הכפר הערבי הסמוך- לנגב, החלה לפני למעלה מ-40 שנה. בשנת 1966 הועתק ראשון הבסיסים: בית-הספר לקצינים, בה"ד 1, הועתק ממחנה סירקין למרחב שבין הר אריכא למצפה רמון. שאר בסיסי ההדרכה (בה"ד 4, בה"ד 3, בה"ד 13, בה"ד 14 וכו') היו אמורים, על פי התכנון, להיפרש מערבה ממנו. מלחמת ששת הימים שיבשה את התכניות והובילה את צה"ל למקם את בסיסי ההדרכה במרחבי השטח של יהודה ושומרון, ובראש ובראשונה בה"ד 4 בבית-אל ובה"ד 3 במחנה חורון הסמוך לשכם.
בעקבות הנסיגה מסיני במחצית השנייה של שנות ה-70 הוסגו לנגב גם שדות התעופה הצבאיים- איתם, רפידים, עציון ואופיר- ותחתם הוקמו שלושה שדות חדשים: רמון, עובדה ונבטים. במערב הנגב הוקמו בסיסי צאלים ואורים, ודרומה משם על ציר ניצנה-קציעות מערך בסיסי תותחנים, חי"ר ומודיעין, בעוד השריון וההנדסה התפרשו בנגב הדרומי. בראשית שנות ה-80 הוקם בית-הספר המרכזי למקצועות החי"ר (ביסל"ח) בקרבת העיירה ירוחם. בפועל התברר, כי ההשפעה האורבנית של כל המערך הענק של הבסיסים הצבאיים על יישובי הקבע בנגב היתה בטלה בשישים. אפילו מעט המשפחות מבין משרתי הקבע של חיל האוויר בבסיס רמון ובבסיס סמוך, שהתגוררו בשכירות במצפה רמון- עזבו.
הצמדת הבה"דים לישובי הקבע
מכאן המסקנה, שכדי להשיג את המטרה של חיזוק הנגב מבחינה אורבנית ודמוגרפית, יש להצמיד את הבסיסים בכלל, ואת עיר הבה"דים בפרט, לאחד מיישובי הקבע העירוניים הקיימים במרחבי הנגב כבר עשרות בשנים, ולא לפזרם במרחב שבין היישובים. גם כאן תופס הכלל של פיזור תוך כדי ריכוז, ובראש ובראשונה מדובר בחיזוקה של בירת המטרופולין הדרומי- באר שבע. זוהי אולי אחת ההזדמנויות האחרונות לתת זריקת עידוד דמוגרפית לעיירות הנגב. ההזדמנות הקודמת, שהוחמצה בחלקה, היתה קליטת גל העלייה במחצית הראשונה של שנות ה-90 של המאה הקודמת.
גם מערכת הביטחון ערה לגורם זה, שכן חלק לא מבוטל מאנשי הקבע, במיוחד בחילות המודיעין, התקשוב והלוגיסטיקה, ואפילו חיילי החובה- לא יישארו בנגב, אף לא ללינת לילה, אם לא יוצעו להם גם איכות חיים ומגוון פעילויות תרבותיות הולמות. את כל אלה יכולה בינתיים להציע רק באר שבע עצמה. כאמור, רמות המינוע הצפויות של אוכלוסייה זו, נוסף על קיומה של רכבת מהירה ויעילה בין בירת הנגב לגוש דן, עלולות לגרום לאנשי הקבע להשאיר את משפחותיהם בגוש דן, ולפעול בבסיסי הנגב כיוממים (commuters).
לפיכך יש להעדיף את התכנית המקורית, שהצמידה את עיר הבה"דים למצפה רמון. כחלופה בעדיפות שנייה ניתן לבחור באתר ביסל"ח הסמוך לירוחם, כאשר מגורי המשפחות יקומו בירוחם, הזקוקה לתוספת אוכלוסייה כאוויר לנשימה. צומת הנגב הוא בכל מקרה בבחינת "שום מקום", שחבל לקלקל ולמקם בו את ריכוז הבסיסים, וזאת עוד טרם התייחסות כלשהי למכלול ההשפעות הסביבתיות השליליות של אזור התעשייה הסמוך של רמת חובב על הבסיסים. גם אם מדידות של תנועת המזהמים מרמת חובב תראינה שצומת הנגב נקי כליל מהשפעות סביבתיות שליליות, אין שום סיבה שבעולם לתכנן ולהקים בעשור השני לאלף השלישי עיר בה"דים בצל אתר הפסולת הארצי, ובסמוך לאחד מאזורי התעשייה היותר בעייתיים שבמדינה.
נשוב לרגע לשורש הדיון הגורס הוצאת הבסיסים הצבאיים מאגד הערים גוש דן. מהבחינה הסביבתית גרידא, מוטב שלא להוציא את בסיסי ההדרכה ממחנות צריפין. לאחר שנעקרו מרבית הפרדסים באזור ראשון לציון-באר יעקב-רמלה, נשארו מחנות צריפין הריאה הירוקה היחידה של דרום-מזרח אגד הערים גוש דן (וקטני האמונה מוזמנים להתבונן בתצלומי אוויר). אין להקל ראש בערכם הנדל"ני של מקרקעי המחנות, אך יהא זה גבוה ככל שיהיה- אסור למכור שטחים אלה בנזיד עדשים ולהפכם לנדל"ן מניב. בתוך תחום השטח העירוני של העיר הרביעית בגודלה במדינה, ראשון לציון, יש די והותר שטחים מוזנחים או כאלה התפוסים בדלילות, בעיקר באזורי תעשייה ישנים, המספקים די והותר פוטנציאל פיתוח, מבלי לפגוע באיכות הסביבה של האזור כולו עקב החנקתו האקולוגית.
קיימת אפוא סתירה ברורה בין העדיפות האקולוגית- השארת הבסיסים במקומם בשל בינוי דל צפיפות וריכוז גבוה של צמחייה- לבין המטרה של חיזוק הנגב והפחתת הלחץ האורבני בגוש דן רבתי, שאותן ניתן להשיג רק על-ידי הצמדת הבסיסים לריכוזי אוכלוסייה גדולים, ולא לסתם צמתים במערך הדרכים, כדוגמת צומת הנגב.
חז"ל אמרו: סוף מעשה במחשבה תחילה. יש לברך את מערכת הביטחון על החשיבה ארוכת-הטווח, ובד בבד להזהירה מפני ביטחון יתר, יהירות והתנשאות. עוד בדיקה, ועוד בחינה ואוזן כרויה לרחשי לב של אנשי מקצוע מתחומי חשיבה שונים, לא תזיק. את פירות הביאושים של הטעויות והמשגים של היום עלולים לאכול בני הדורות הבאים.
צה"ל מסתיר מידע מהציבור- לחץ כאן לכתבה
דרישה: לחשוף מניעי ביטול עיר הבה"דים - לחץ כאן לכתבה
5.10.06 18:21
| |
מקבץ רשמים מהתקשורת על פסטיבל דימונה לתקשורת וקולנוע
|
כתב חדשות דימונה
פסטיבל דימונה לתקשורת וקולנוע עושה גלים בתקשורת הארצית והמקומית להלן מקבץ כתבות שליקטנו מתוך מספר אתרים- פשוט מחמם את הלב
נחישות עיתונאית ויצירתיות- רשמים מפסטיבל דימונה
מאירה ברודנר- הכתבת הינה רכזת מגמת התקשורת בתיכון דקל וילנאי, מעלה אדומים
כשהם חמושים בפלאפונים ובאמתחתם שעות ארוכות של אימונים, יצאו תלמידי מגמת תקשורת מתיכון דקל וילנאי ממעלה אדומים לכבוש את פסטיבל דימונה. התוצאות: הנאה גדולה וחשק לעוד. רזי ברקאי- מאחורייך
גאידמק לא היה בשטח, "חייליו" לא הצטרפו לכוח הרב לאומי, אך לנו יש אלופים מסוג אחר. נחישות ויצירתיות לצד עקביות ודריכות, את כל זה ראינו לאורך הפסטיבל.
למי שטעה ועדיין לא הבין, לא מדובר בפסטיבל בברזיל או בהודו, מדובר בפסטיבל דימונה, שגיבש יחדיו את כל מגמות התקשורת בארץ. לא עוד "מצפון תיפתח הרעה" ולא "ההתנתקות באזור הדרום הגיעה לסיומה", אלא צפון ודרום, מזרח ומערב, כוחות הדור הבא, אלו הם בני הנוער שהשקיעו מאמץ, ימים כלילות, הפיקו סרטים, שידרו תוכניות ברדיו, הפיקו עיתונים, והראו לכולם שדימונה זו לא עיר שכוחת-אל, אלא עיר ששואבת לתוכה את כל היצירתיות, מקבלת בברכה את פני האורחים בלא תנאים ובלא דרישות. סובלנות היא מילת המפתח.
את פנינו קיבלו האזיקונים, סליחה, צמידים של תג זיהוי, האומרים כי אנו משוייכים לקהילת התקשורת. מזל טוב, עברנו את התחנה הזו בשלום. סבלנו את החום החיצוני של דימונה בצהריים, אך העברנו אנרגיה חיובית לכל הסובבים אותנו.
המשכנו לאצטדיון הכדורגל, לא על מנת לצפות במשחק מרתק כרגיל, אלא על מנת להקים את עיר האוהלים המייחדת אותנו. גאידמק לא יכול היה לתאר לעצמו כי יש לו מתחרים: תוך זמן קצר הקמנו עיר לתפארת, התמקמנו בדשא, ותוך דקות היינו שרועים על הדשא על מנת להפיג את העייפות ולו לזמן קצר. שקט סטרילי שכזה לא היה מזמן. אילו היינו משתתפים בתוכנית מציאות כמו "ההישרדות", אין ספק שבני הנוער היו מקבלים את המקום הראשון, ולו רק כדי להוכיח כי במציאות זה הרבה יותר חזק.
לאחר ארוחת הצהריים, התמקמנו במרכז התקשורת לשמוע את הרצאתה של הדס שטייף, כתבת לענייני פלילים בגלי צה"ל. הדס תיארה בפנינו את עבודתה, ויותר מזה, את כוחות הנפש שהיא מגייסת על מנת להביא את התחקיר הטוב ביותר, גם בסיכון חייה במלחמה האחרונה. אגב, שמות רבים לא ניתנו למלחמה אך שמענו כמה מהם: "מלחמת לבנון השנייה", "המשבר" ועוד.
להודות לכל מעצבי האופנה שהראו את הצורך בכיסים רבים במכנסיים- החל מכיס מיוחד לפלאפון ועד לביפר, שרשרות מיוחדות לאחיזתם ועוד. הרי בינינו, בעידן של היום, בלעדיהם אנחנו לא ממש חיים, והדס הדגימה לנו עד כמה זה נכון.)
לא פעם אמרנו כי אותם עיתונאים לא עושים את עבודתם כראוי, ואנו מטיחים בהם אשמה, אך מצד שני שמענו עדויות מצמררות עד כמה העיתונאים סיכנו את חייהם במלחמה האחרונה, הכל על מנת להביא את הכל והקול מהשטח. (במהלך ההרצאה של הדס, הבנו כולנו כי יש
חשבתם שסיימנו? קצת סבלנות.
המשכנו להרצאתו של אביב לביא, עיתונאי עם נסיון רב. בשנה האחרונה אביב כתב ספר, וגילה את הכישורים החבויים בו, מהם התרשמנו. היום אפשר כבר לומר כי הוא משוייך גם לאגודת הסופרים.
אביב הצליח להסביר ולהרחיב את הידע שלנו אודות המלחמה שעברנו בקיץ האחרון. הוא העלה את הדילמות ועבודת העיתונאי בעתות של משבר. כעיתונאי אחראי, ובעל חוש ביקורת מפותח, אביב לא נתן רק זווית אחת, אלא הראה את כל הבעייתיות בסיקור מלחמה מנקודת מבטו של עיתונאי. הוא רמז (ואפילו יותר מרמז) כי התקשורת לא ביקרה את עצמה מספיק, מה שהיה נחוץ, אלא ביקרה את האחרים, בצדק, אך הציבור לא קיבל את התמונה השלמה.
ארוחת הצהריים לוותה בטקס פתיחה מרשים; צביקה הדר היה מאמץ לעצמו כמה אלמנטים עבור כוכב נולד. אצלנו היו כוכבים, אבל מסוג אחר: בני נוער שהשקיעו מאמץ רב בהפקת סרטים, הפקת תוכניות שידור והפקת עיתונים. את הקרדיט והפרסים הם קיבלו לא רק מדורית באלין, מפקחת מגמת התקשורת בארץ, ולא רק מפרופסור יולי תמיר, שרת החינוך, אלא מאנשים נוספים החל מראש העיר מר מאיר כהן ועד מאיר חזק, מפיק הפסטיבל.
לא נשכח את המלווים המיוחדים, שלא היו מביישים שום איש אבטחה בכיר- לרגע הרגשנו מה זה להיות "סלב". תודה מיוחדת אנו רוצים להגיד לאורטל ועדן המלוות, שדאגו לשלומנו והנחו אותנו בכל הדברים, גם הגדולים וגם הקטנים. אנו מצדיעים לכן.
עברי לידר הגיע, ואיתו גם גל המעריצים שלנו. הפגנו את המתח והעייפות לקולו הערב. חזרנו לאצטדיון עייפים אך מרוצים. לפנינו עוד חיכתה משימה לא פשוטה אך מאתגרת: קמנו בארבע לפנות בוקר על מנת לשדר במרכז התקשורת את תוכנית הבוקר שלנו וגם שעת מוסיקה, שהושמעה מעל גלי האתר של רדיו דימונה. שעתיים. "רזי ברקאי, היית מאמין? עשינו זאת".
גם ביום השני שמענו הרצאות, נהננו לקולם של חברי מקהלת "הכושים העבריים", צפינו בסרטים של מגמות הקולנוע בארץ, ואף התוודענו לעיתוני בית הספר. טקס הסיום סגר את הפסטיבל, אך אנו נותרנו פעורי פה וצמאים לעוד. פסטיבל דימונה נתן לנו טעימה גדולה, ולנו נותר לבקש עוד ועוד
אמנים ושחקנים הרצו והשתתפו יחד עם תלמידי ''מוסינזון'' בפסטיבל דימונה
שלומית צור
איתי אנגל ועיתונאים נוספים הרצו בפני תלמידי מגמת תקשורת ''מוסינזון'' על התנהלות התקשורת במלחמת לבנון השניה
תלמידי מגמת התקשורת של תיכון מוסינזון ירדו השבוע לפסטיבל דימונה לתקשורת ולקולנוע צעיר, המתקיים זו השנה השביעית ברציפות, ונמשך שלושה ימים. בפסטיבל, אירוע המרכז את כל מגמות התקשורת והקולנוע בארץ, מוקרנים סרטי תלמידים ונערכים מפגשים עם יוצרים.
דגש מיוחד הושם השנה על יחסי הגומלין בין המלחמה לחזיתות המדיה השונות. בין המרצים והמשתתפים בפסטיבל השנה היו העיתונאים איתי אנגל, רוני דניאל, הדס שטייף, אורלי פדרבוש, גיא מרוז, התסריטאי אורי סיוון (''בטיפול''), הבמאי שמי זרחין (''אביבה אהובתי'').
השחקן זאב רווח, שקיבל בערב פתיחת הפסטיבל פרס על פועלו ותרומתו לקולנוע הישראלי, קיים כיתת אמן פתוחה. הרצאה נוספת היתה בהשתתפותו של השחקן מוני מושונוב.
יורם אברהם, מנהל מגמת תקשורת מוסינזון: ''כל שנה אנו משתתפים בפסטיבלים ותחרויות ברחבי הארץ והמטרה מעבר לגיבוש היא שהתלמידים יפגשו מקרוב את האנשים מתעשיית התקשורת והקלנוע''
תלמידי הרדיו של רמת השרון השתתפו בפסטיבל התקשורת הארצי בדימונה
חמישה תלמידי שכבת י"ב, מתיכון "אלון" ו"רוטברג" מרמה"ש, השתתפו בשבוע שעבר בפסטיבל הארצי לתקשורת וקולנוע צעיר, שהתקיים בדימונה. כמידי שנה הגיעו לפסטיבל אלפי תלמידים ממגמות התקשורת והקולנוע השונות ברחבי הארץ. בין הפעילויות השונות עבדה גם תחנת הרדיו החינוכית של דימונה "רדיו קול דימונה" במתכונת מיוחדת. מתוך כל תלמידי הרדיו בישראל נבחרו תלמידי רמת השרון להגיש שעת שידור מרכזית בבוקר היום השני של הפסטיבל, תכנית שנקראה "קול רמת השרון בדימונה". בתכנית היה ניתן לשמוע כתבות שהוכנו בפסטיבל עצמו על ידי כתבי הרדיו, לצד תכנים מתוך שידורי רמת השרון (וביניהם לדוגמה כתבה על אירוע הגרפיטי שהתקיים רגע לפני החגים בעיר). מאזיני התכנית יכלו גם לשמוע ראיונות, כתבות שטח שהוקלטו ברחובות רמת השרון, וכמובן מוזיקה מגוונת לשעות הבוקר. התכנית "קול רמת השרון בדימונה" משודרת זו השנה השנייה וזוכה לשבחים רבים מצד אנשי הרדיו המקומיים ומנהלי התחנות החינוכיות המקבילות. "זה היה אתגר גדול מאוד שעמדנו בו בהצלחה"- אומר יניב מורוזובסקי, מנהל תחנת הרדיו שנבנית בימים אלה ברמת השרון- "המדובר בשידור חי שלישי בהיסטוריה של הרדיו הצעיר שלנו, ולשמחתי התלמידים שלנו הוכיחו את עצמם כאנשי רדיו אמיתיים". בנוסף זכה איש צוות הרדיו, תלמיד מגמת התקשורת ברמת השרון, כרמל ברכה, להשתתף בהגשת תכנית מוזיקה אלטרנטיבית, שהוביל העיתונאי, העורך והמגיש בועז כהן (88FM). ברכה בחר שיר מבעוד מועד ושוחח עליו עם כהן בשידור חי בתכנית לילית ששודרה ברדיו הדימונאי. הרדיו החינוכי-קהילתי "קול רמת השרון" צפוי להתחיל בקרוב את שידוריו בעיר בתדר 106FM. אנטנת השידור כבר הוקמה ובימים אלה מושלמת בניית אולפני השידור בתיכון רוטברג בעיר.
רוטברג בדימונה
אוהד לוביאניקר
משלחת תלמידים מתיכון רוטברג זכתה במקום הראשון בפסטיבל דימונה
מגמת התקשורת בתיכון רוטברג זכתה במקום הראשון בפסטיבל דימונה בקטגוריית עיתונות, עם העיתון ''החיים שאחרי''. את העיתון כתבו וערכו תום אזר, עמירן שקלים, טל אוליפנט ולירן ארז- תלמידי כיתת תקשורת שסיימו בשנת הלימודים הקודמת.
פסטיבל דימונה לתקשורת וקולנוע צעיר מהווה אירוע מרכזי של מגמות התקשורת והקולנוע בארץ. על פי נתוני משרד החינוך כ - 400 בתי ספר תיכוניים מקיימים במסגרתם לימודי תקשורת וקולנוע שבהם לומדים כ 10,000 תלמידים מכיתה י' עד י''ב. במסגרת לימודיהם, יוצרים התלמידים סרטים ותוכניות רדיו שאינם באים לכלל חשיפה . מטרת הפסטיבל בראש והראשונה להביא את יצירות התלמידים לחשיפה אל מול עמיתיהם מכל רחבי הארץ. הפסטיבל מתקיים בדימונה זו השנה השביעית, במשך יומיים הופכת העיר הדרומית, בת ה - 40000 התושבים, לקריית קולנוע ותקשורת. במשך כל ימי הפסטיבל התקיימו בסינמטק דימונה החדש הקרנות פתוחות לקהל הרחב, הקרנות של סרטים ישראליים ובינלאומיים חדשים. הפסטיבל מהווה התחלה לתשתית אשר תביא את דימונה לייחודיות בתחום התקשורת, והפיכתה למרכז תקשורת בדרום הארץ. בדימונה פועל מרכז תקשורת משוכלל המיועד להפקות מקצועיות ולתלמידים. במרכז התקשורת פועלת תחנת רדיו חינוכית המשדרת בתדר 106 FM ומופעל ע''י תלמידים ותושבי דימונה. בששת השנים האחרונות זכה הפסטיבל להצלחה רבה, הפסטיבל גדל בהיקפו ובמספר משתתפיו מדי שנה. השנה, תשס''ז, מספר התלמידים הצפוי הוא כ 3,000 וכ -200 מלווים, מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים (ממלכתי, ממלכתי דתי, ערבי ודרוזי) מקריית שמונה וקצרין בצפון ועד לבאר שבע וערד בדרום.
במהלך הפסטיבל הוקרנו כ - 150 סרטי תלמידים במספר אולמות במשך כל היום . היוצרים הצעירים נפגשו עם מיטב אנשי תעשיית הקולנוע והתקשורת, השתתפו בעשרות סדנאות וחוו מפגש לימודי חוויתי באווירה אחרת. בין המרצים במאים, צלמים, עורכים, עיתונאים, מבקרים מהשורה הראשונה . במשך שני ימי הפסטיבל הופעלה תחנת רדיו חינוכית ע''י תלמידי מגמות תקשורת המתמחות ברדיו, כולל תלמידים מתיכון רוטברג, ושידרה חדשות מהשטח, ראיונות עם אורחי הפסטיבל, דיווחים על אירועים והתרחשויות, תוכניות מוזיקה ותוכניות אישיות של התלמידים
5.10.06 11:43
| |
לא טיפלנו, לא התערבנו
|
כתב חדשות דימונה
תגובה לכתבה- החלטה ששווה 25 מיליון דולר- אולמרט ומפעל הסיליקה מדימונה- פורסמה באוגוסט 2006
לחץ כאן לכתבה
ראש הממשלה מכחיש באופן גורף את מעורבותו
תגובת משרד ראש הממשלה: "את האישור להקמת מפעל סיליקט נתן מרכז ההשקעות ומנהל אזורי פיתוח, ולשר התמ"ת דאז לא היתה מעורבת בתהליך קבלת החלטות בנושא זה. מר אוהד אורנשטיין, ראש מינהל תעשיות כימיה ואיכות הסביבה, תמך בפרויקט. לא ידוע לנו על התנגדות של מר מרדכי בזמן אמת ולפני שפוטר מעבודתו, לפרויקט. מר מסר נכח בדיון אחד רב משתתפים כעורך הדין של המיזם. שר התמ"ת דאז, למיטב זיכרוני, לא נסע יחד עם מר מסר להנחת אבן הפינה. השתתפות משרד התמ"ת בפיתוח הקרקע ומימון כבישי גישה למינהל אושרה על ידי הנהלת מרכז ההשקעות. ראש הממשלה גאה על כי משרד התמ"ת בתקופתו קידם הקמת מפעל בדימונה, גם אם לא היה מעורב בנושא. זהו תפקידו של משרד התמ"ת וייעודו המרכזי".
עו"ד אורי מסר מאשר את רוב עובדות התחקיר, אך טוען שהטיפול בתיקים המוזכרים בכתבה היה חלק משגרת העבודה במשרדו ונעשה בדרך עניינית בלבד
תגובת עו"ד אורי מסר: "משרד עורכי הדין שבו אני השותף הבכיר הנו משרד מוכר בירושלים מזה שנים רבות בתחומי המשפט האזרחי מסחרי. כמו כל משרד עורכי דין העוסק בתחומים אלה, משרדנו בא מטבע הדברים במגעים עם הרשויות השונות. המשרד היה והנו פעיל בנושאים ובלקוחות מול מרכז ההשקעות מזה שנים, זאת בין היתר בשל היותו של תחום זה מתחומי עיסוקו העיקריים של עורך דין שעבד במשרדנו ושהיה יוצא מרכז ההשקעות, אשר לצערי, הלך לעולמו. משרדנו צבר במשך שנים, במלוא הצניעות מוניטין והערכה בשל עבודתנו המקצועית, אמינותנו והכישורים המגוונים בתחומי המשפט השונים".
באשר למפעל סיליקט הוא כותב: "העבודה המשפטית והמקצועית בחברת סיליקט שילבה בתוכה שני אלמנטים המדברים אלי באופן אישי: עזרה מקצועית לאדם שנגרם לו עוול משווע וקידום פיתוח הנגב. עוד בתחילת שנות ה-90 חברו פיינבלום וחברת רותם נגב להקמת מפעל משותף לייצור סיליקט משוקעת על בסיס פטנט ייחודי שהומצא על ידי מר פיינבלום. המיזם ביקש וקיבל בזמנו מעמד של "מפעל מאושר" עם ערבות מדינה. הפרויקט היה כה מוצלח עד שרותם הודיעה לפיינבלום על ביטול השותפות ומצד שני ניסתה לרשום פטנט שזהה ברוב מרכיביו לפטנט של פיינבלום. לאחר שנים של התדיינות משפטית, בהן הפסיד היזם את רוב הונו, ניתן פסק דין בורר על ידי כבוד הנשיא בדימוס מאיר שמגר. הבורר שמגר מקבל באופן מלא את טענות חברת סיליקט וכן קובע מנגנון לפיצוי נכבד נוסף שעל רותם לשלם היה ויוקם מפעל ויינתן לו מעמד של מפעל מאושר עד פברואר 2004. לפיכך עמל מר פיינבלום משך זמן רב לגיוס משקיעים. כשעלה הדבר בידו פנה למרכז ההשקעות לקבלת אישור מחודש למפעל מאושר, אך נתקל לפתע בספקות לגבי כדאיות הפרויקט. בשלב זה, פנה אלי פיינבלום בבקשה שאקבל את הייעוץ המשפטי בסוגיה.
"לאחר שבדקתי את רצינות המשקיעים, את הסוגיות המשפטיות ואת כדאיות הפרויקט על בסיס החומר שהוצג בפני, פניתי למרכז ההשקעות. לאחר מספר רב של דיונים, החליט מרכז ההשקעות ליתן כתב אישור לחברת סיליקט הכולל תנאים מגבילים רבים. אציין כי בחלק ניכר מן הפגישות השתתף גם מנהל החברה הכלכלית של דימונה, שפעל לקידום הפרויקט, מטעם עיריית דימונה. זכורה לי פגישה אחת שהתקיימה בלשכתו של השר אולמרט, אשר למיטב זיכרוני נקבעה לבקשת המשקיעים הזרים. בפגישה זו בה נכחתי כבא כוח המיזם, הועלה על ידי מר אורנשטיין ספק לגבי כדאיות הפרויקט, ומר שמואל מרדכי לא הביע התנגדות למתן כתב אישור למפעל.
"גם לאחר פגישה זו המשכנו לדון עם הצוות המקצועי של מרכז ההשקעות עד לקבלת האישור. לא ביקשתי מעולם מאנשי השר לקדם את הפרויקט. כל פעילותי היתה מול אנשי מרכז ההשקעות. עבודתי המקצועית כעורך דין נעשתה מול מרכז ההשקעות על בסיס ענייני ומקצועי. כתוצאה מכך הוקם לראשונה מזה שנים בעיר דימונה מפעל עתיר הון בהשקעה זרה".
4.10.06 23:42
| |
החלונות השבורים שלנו- שימו לב משטרת ישראל ובמיוחד משטרת דימונה- זו המלחמה האמיתית בפשע
|
כתב חדשות דימונה
לפני 24 שנים- איך שהזמן רץ !- פרסמו שני פרופסורים צעירים למדעי התנהגות, ג'יימס ווילסון וג'ורג' קיילינג, מאמר מסקרן בכתב העת האמריקני "אטלנטיק", שכותרתו הייתה "חלונות שבורים". השנה היא 1982 והימים ימי פשיעה גואה באמריקה בכלל ובניו-יורק בפרט: שיכורים ומסוממים בכל קרן רחוב, פושטי יד תוקפניים, חבורות צעירים מטילות אימה על שכונות שלמות, רכבת תחתית מלוכלכת ומסריחה, שכל נסיעה בה היא בחינת סכנת נפשות. במאמרם דאז טענו שני הפרופסורים כי לנוכח מראות אלו של הזנחה עירונית ואוזלת יד, חייבת המשטרה לשוב במהירה לתפקידה המסורתי כשומרת ואוכפת הסדר הציבורי. לא להניח לאף עבריין המשליך אבן לעבר בניין ומנפץ בו חלון, כי מן החלון השבור האחד תיפתח הרעה. השבירה ללא עונש תיתן את האות להתרת הרסן של החוק ותכשיר מעשי פשיעה נוספים, עד החמורים שבהם. אם החלון השבור לא יתוקן מיד ואם המשטרה לא תתפוס את שובריו, ייפגעו לא רק חלונות נוספים אלא כל הסביבה. תושבים מודאגים יברחו ממנה והפשע ישתלט עליה.
ווילסון וקיילינג העלו במאמרם עצה לרשויות לאכיפת החוק: נא להתחיל את המלחמה בפשיעה מהמלחמה בעבירות סביבתיות ובהפרות סדר ציבורי, הנראות על פניהן כפעוטות, אך יוצרות מרחב אנושי בלתי נסבל. הם המליצו לראשי המשטרה לרדוף עד חומרה אחר מי שמתגנבים לרכבת התחתית בלא לשלם את דמי הנסיעה ואחר-כך משחיתים אותה בכוונה. "החזירו את רחובות הערים ואת התחבורה הציבורית לאזרחים המשתמשים בהם", כתבו.
עצותיהם אומצו תחילה בניו-יורק, שבה ווילסון הועסק כיועץ מיוחד לרשות התחבורה הציבורית. קרונות התחתית נוקו וצוחצחו, ובסדרת פשיטות מתוקשרת (תחת מפקד המשטרה ביל בראטון וראש העיר רודי ג'וליאני) נתפסו רבבות נוסעים-ללא-כרטיס. התברר שלמחציתם קשרים הדוקים עם פשיעה חמורה. במקביל הוצפו הרחובות בשוטרי מקוף אימתניים, שיחסם לעבריינים "קלים" לא היה סלחני. ההיפך לזה.
בגיליון האחרון של הרבעון "האינטרס האמריקני", סיכמו הפרופסורים ווילסון וקיילינג את התוצאות המעשיות ארוכות הטווח של מאמרם המהפכני ההוא. בהתבססם על היבול השופע של המחקרים, אשר עקבו אחר דעיכתה של הפשיעה באמריקה ב-20 השנים שחלפו, ניסו השניים בשיטות סטטיסטיות לחשוף ולהעריך את הגורמים שהביאו לכך. מסקירתם עולה שנמצא מתאם ברור בין ביעור העבריינות ה"מעצבנת" ברמה של רחוב, שכונה ועיר, לבין צמצום חריף בממדי הפשיעה המוגדרת כקשה. העובדות, בסופו של דבר, מדברות בעד עצמן: אימוץ מודל ה"חלון השבור" הקטין את הפשיעה בערים האמריקניות בעשרות אחוזים והפך את הרכבת התחתית של ניו-יורק, למשל, לבטוחה מסוגה בערי העולם הגדולות. "מתברר שכאשר המשטרה משיבה את הסדר הציבורי על כנו", מסבירים ווילסון וקיילינג, "היא פועלת גם להפחתתו של הפשע הכבד".
ה"חלונות השבורים" וה"נוסעים הסמויים ברכבת התחתית" הפכו למושגי יסוד בהתנהגות חברתית. הכוונה לסוג נפוץ של עבירות הנחשבות לקטנות, יומיומיות, שאינן מסתיימות במוות או פציעה ולא גורמות נזקים גדולים, ועל כן נוטות הרשויות, בעתות של מצוקה תקציבית במשטרה (ומתי אין מצוקה תקציבית במשטרה?), להתעלם מהן. אך זו התעלמות הרסנית. הפשע הקטן מוליד את הגדול ממנו וחוזר חלילה, עד שהחברה כולה נחנקת תחת עולו של פשע מאורגן ואלים.
ובישראל? אצלנו תסמונת ה"חלון השבור" היא תסמונת הבנייה הבלתי חוקית. הכוונה לבנייה פולשנית ועבריינית, המנוגדת לחוקי התכנון והמפקיעה את המרחב הציבורי מחזקת התושבים. הסלחנות כלפיה מוכיחה לכלל האזרחים שאפשר וכדאי לעבור על החוק מבלי להיענש, אפילו כשהעבירה מוחשית ומתמשכת. היא מזמינה אחרים לנהוג כך גם בשטחי החיים האחרים. בנייה לא חוקית הפכה בישראל של היום לכמעט נורמה. ומה עושים נגדה? מעט מאוד, אם בכלל. במשרד הפנים קיימת מאז 1988 ה"יחידה הארצית לפיקוח על הבנייה", האמורה לפעול- ליתר דיוק ליזום פעולות- לאכיפת חוקי התכנון והבנייה. סמכויותיה מוגבלות, והפיקוח על שטחים ציבוריים נמצא ממילא, לפי הפרסומים הרשמיים, במקום האחרון בסדר העדיפויות שלה.
חוקי התכנון והבנייה כשלעצמם מגבילים מאוד את היכולות של ועדות התכנון המקומיות או המחוזיות להוציא צווי הריסה למי שבנו "ללא היתר או בסטייה מההיתר". בשביל זה צריך לחשוף את העבריינים ולהעמידם לדין בבתי-משפט. ומי יחשוף אותם? הרשויות המקומיות? מול
השתוללות הבנייה הלא-חוקית, מרבית הרשויות הרימו ידיים ומסתפקות בקנסות או בארנונה מוגדלת. המשטרה? לפני שנים החליטה ממשלת ישראל להקים "משטרת אכיפה לחוקי תכנון ובנייה" ואף הובטחו לה משאבים מתאימים. ההחלטה, כמובן, נשארה על הנייר. כיום מטפלת במה שמוגדר "עבירות מקרקעין" היחידה המשטרתית למאבק בפשיעה כלכלית, כאחד מעיסוקיה הרבים. ידי היחידה הזו מלאות עבודה והיא סובלת ממחסור כרוני באמצעים ובתקציבים. ואם כבר נתפסים עבריינים, אין מי שיתבע אותם: רק בפברואר השנה הודיע משרד הפנים על הקמת מאגר תובעים ליחידות הפיקוח על הבנייה וביקש מועמדות ומועמדים.
הקשר בין בנייה לא-חוקית לפשע מוכח, ידוע, מאובחן, מתועד. קיים סיכוי של לפחות 70% לכך שעבריין בנייה מועד, הפולש לשטח ציבורי לא-לו ומשתלט עליו בכוח הזרוע (או בפרוטקציה ואיומים), יתגלה גם כפושע רגיל ואף מסוכן. הפעלה נמרצת ומאסיבית של צווי ההריסה לא רק תנקה את הרחובות והשכונות והשטחים הפתוחים של מדינת ישראל מפצעי עבריינות מתמשכים, היא גם תערער את ביטחונם העצמי של העבריינים, תדחק אותם לפינה ותפגע אנושות במקורות פרנסתם. הבנייה הלא-חוקית הבלתי מרוסנת, שרשויות אכיפת החוק בארץ מעלימות ממנה עין ומשלימות איתה, היא תסמונת ה"חלונות השבורים" שלנו. מבחינה זו, אנחנו עדיין ב-1982.
2.10.06 21:05
| |
על מצב הנגב היום- סוף העולם שמאלה
|
כתב חדשות דימונה
קרית-גת הביאה לנו את נינט טייב, שדרות את מירי בוהדנה דימונה את יוסי בן עיון ועכו את טלי מורנו. אבל מה נתנו אנו לעיירות האלה בתמורה? אפילו לא חול, את זה כבר יש שם באופן טבעי. הנוף אמנם עוצר נשימה, הדירות זולות ועלות המחייה נמוכה, אבל כל מי שרק יכול בורח מהפריפריה. למה זה קורה? התשובות נמצאות דווקא בתל-אביב ובירושלים
ראש עיריית שדרות, אלי מויאל, מדבר על הזנחת הפריפריה לא רק במונחים של צדק חברתי מול שיקולים פוליטיים, אלא במונחים של איכות חיים. "התל-אביבים מעורערים בנפשם", הוא קובע. "מי שמוכן לעמוד בדרך לעבודה בפקקים של 2 ק"מ במשך 50 דקות חייב להיות מעורער בנפשו".
מויאל חולם על תל-אביבים שאורזים את חפציהם ועוברים דרומה. הוא לא המציא את הרעיון של פיזור אוכלוסיה לפריפריה. כלכלנים ומומחים לפיתוח אזורי מאמינים שזהו צעד חיוני, שיחולל צמיחה וישפר את איכות החיים של תושבי הדרום והצפון בפרט, אבל גם את זו של תושבי ישראל בכלל.
גידול במספר התושבים בפריפריה על חשבון המרכז יביא לגידול בתקציבים שמוזרמים לשם על-ידי הממשלה, לפיתוח סביבתי וליצירת
מקומות עבודה. אוכלוסיה חזקה תגרור עלייה בהכנסות מארנונה ותיצור דימוי חיובי, שימשוך עוד אוכלוסיה חזקה.
"מקו גדרה דרומה גרים רק 11% מתושבי המדינה", אומר מויאל, "אז ברור שתקציבים לא מגיעים לפה. הפוליטיקאים לא אומרים את זה בקול, אבל לא שווה מבחינתם להשקיע באנשים האלה. יש פה מעט קולות בבחירות לכנסת". הפתרונות של מויאל עבור הפריפריה רדיקאליים. מסוג הרעיונות שפוליטיקאים יאזינו להם בחיוך, וימשיכו הלאה.
"לדעתי מדינת ישראל צריכה להעביר את אוניברסיטת תל-אביב לדימונה ולבנות כבישים ורכבות, וככה להוריד סטודנטים ומרצים לפריפריה, הרי השכלה היא מצרך שאי-אפשר בלעדיו. מה יעשו כל הפרופסורים? הם יבואו לדימונה, כי הם צריכים לעבוד".
גם ממשלות ישראל הכינו בעבר תלי-תלים של תוכניות, שמטרתן לפתח את הפריפריה ולמשוך אוכלוסיה חזקה. גל תוכניות הפיתוח לדרום, למשל, החל בראשית שנות ה-90, עם גל העלייה. מרבית התוכניות- נועזות הרבה פחות מאלה של מויאל- נגנזו. חלקן אפילו לא הגיע לדיון.
ב-1991 הבטיח ראש הממשלה דאז יצחק שמיר לאשר במהירות תוכנית שיזם שר האוצר בשם "קדמת נגב", בעלות של 13 מיליארד שקל. המטרה היתה לקלוט 400 אלף עולים מברית-המועצות לשעבר בנגב המזרחי. ההבטחה מתועדת בפרוטוקול ישיבת הממשלה, אבל ועדת השרים הרלוונטית מעולם לא התכנסה לדון בתוכנית.
אחריה הגיעה תוכנית "אזורי עתיד" ב-1993, שבמסגרתה היו אמורות להינתן הטבות לאזורי עדיפות לאומית. התוכנית כלל לא נדונה ולא נעשה בה כל שימוש. ב-1998 הוצג יעד חדש: הכפלת אוכלוסיית הנגב בתוך 15-10 שנים . ועדת השרים שיזמה את התוכנית מעולם לא דנה בה. הדפוס הזה נמשך גם בשנים לאחר מכן.
האחרונה שבהן היתה תוכנית לפיתוח הנגב, שבמסגרתה התחייבו ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ושר האוצר שלו אהוד אולמרט להעביר לדרום 17 מיליארד שקל במהלך 5 שנים. ב-2006 לא הועבר הכסף. בעקבות לחץ מצדו של השר לפיתוח הנגב והגליל שמעון פרס סוכם על העברת 150 מיליון שקל בלבד ב-2007.
שמוליק ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת נגב, מאוכזב: "רצינו 300 מיליון. ב-150 מיליון שקלים אי-אפשר לעשות הרבה, וכבר עכשיו ברור שהאוצר ינסה למסמס אותה ושיעדי התוכנית לא יושגו". בכסף שכן יועבר, מקווה ריפמן להקים תשתית להעברת חברות היי-טק לאזור באר-שבע.
כבר שנים שהממשלה מדברת על פיתוח "מטרופולין באר-שבע", אולם במציאות באר-שבע היא היום העיר ה-6 בגודלה בישראל, אחרי ראשוןלציון ואשדוד. "הצעירים עוזבים", מודה ריפמן. "אתה מסתכל על אנשים בני 28-27, שגמרו צבא, נסעו לטיול ולמדו, והם עוזבים. אני לא בטוח שהבן שלי ימשיך לחיות בנגב. במרכז יותר קל למצוא פרנסה, הזדמנויות כלכליות ותרבות".
ההגירה החיובית לדרום נפסקה עם סיום גל העלייה הגדול ממדינות ברית-המועצות לשעבר, לפי נתוני הרשות לפיתוח הנגב. מאז התהפכה המגמה, וכיום ההגירה שלילית. בשנת 2005 עזבו את באר שבע 1,580 תושבים , את ערד 763 תושבים ואת דימונה 435 תושבים. "הזוגות המבוססים עוברים אחרי הילדים צפונה. הם מוכרים את הבית הגדול בעומר וקונים דירה בתל-אביב", אומר ריפמן.
תוצאות הזנחת הפריפריה זועקות מכל דוח שמשווה בין הדרום והצפון למרכז. הבעיה מתחילה בתקציבים עירוניים מדולדלים. רבים מיישובי הפריפריה סובלים משיעורים נמוכים של גביית הארנונה בגלל מספר תושבים קטן ומצבם הכלכלי הקשה. גם התקציבים שמעבירה מהממשלה מצומצמים.
על-פי דוח מרכז אדווה, קיבלו יישובי יהודה ושומרון את "מענק האיזון" הגבוה ביותר מהממשלה מבין כל הרשויות המקומיות ב-2004: 1,241 שקלים בממוצע לנפש. זאת לעומת 802 שקל בממוצע לנפש בערי הפיתוח ו-738 שקל ביישובים הערביים. המענק אמור לאפשר לרשויות להעניק שירותים מוניציפליים נאותים, למרות הכנסות עצמיות נמוכות.
הרשויות אמורות לקבל תקציב נוסף מהממשלה כדי לתמוך באספקת שירותי רווחה וחינוך לתושבים. רשויות מקומיות רבות בפריפריה לא מצליחות לשלם את חלקן, ואז, למרבה האבסורד, נמנעת גם הממשלה מתשלום חלקה. בשורה התחתונה, נמנעים מתושבי הפריפריה שירותים רבים.
על-פי נתוני מרכז אדווה, רק 10 מתוך 25 עיירות הפיתוח הצליחו לרשום שיעור זכאות לבגרות גבוה מ-50% בשנת 2005. אף אחד מהיישובים הערביים (בני 10,000 תושבים ויותר) לא הצליח אפילו להגיע להישג הזה.
באופקים עמד שיעור הזכאים לתעודת בגרות על 39%, בדימונה על 47%, באום אל-פחם על 46%, באבו-סנאן על 34% ובכפר מנדא על 19%- הנמוך ביותר בישראל באותה שנה. בתל-אביב, לשם השוואה, שיעור זכאות של 62%, ברעננה 71% ובמכבים-רעות 76%.
האפליה חריפה אפילו יותר בתקציבים שמקבל המגזר הערבי. מעתירה שהגישו לאחרונה עורכות הדין רעות מיכאלי ועינת הורביץ, מהמרכז לפלורליזם יהודי, בשם ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות בצפון הארץ, מתברר כי משרד הרווחה מתקצב רשויות יהודיות פי 3 ו-5 יותר מרשויות דרוזיות וצ' רקסיות, וזאת במסגרת קריטריונים שמוגדרים על-ידי המשרד כ"שוויוניים".
בעתירה הושוו שני יישובים בעלי מספר תושבים ורמה חברתית-כלכלית דומים, כמו בית-ג'אן וירוחם. תקציב הרווחה לנפש במועצה המקומית בית-ג' אן עומד על 163 שקלים בשנה- כחמישית מתקציב הרווחה לנפש בירוחם, שמסתכם ב-772 שקלים לשנה. גם בין יישובים דומים אחרים נמצאו פערים אדירים: תקציבי הרווחה של המועצה המקומית שלומי גבוהים פי 5 מתקציביה של חורפיש, ותקציביה של חצור-הגלילית גבוהים פי 3 מאלה של אבו-סנאן.
על-פי נ תוני דוח העוני האחרון (המתייחסים לשנת 2005), ההכנסה בפריפריה נמוכה משמעותית לעומת המרכז. ההכנסה הממוצעת לנפש באזור הצפון נמוכה מהממוצע הארצי ב-26%. בדרום ההכנסה נמוכה ב-18% מהממוצע . בתל-אביב, לעומת זאת, ההכנסה לנפש גבוהה ב-20% מהממוצע הארצי.
ההכנסה של התושבים בפריפריה משפיעה על היכולת שלהם לצרוך שירותים. משיעורים פרטיים לילדים שמתקשים בלימודים ועד טיפול רפואי. את שירותי הבריאות אמנם מממנת הממשלה ללא קשר לרשויות המקומיות, אבל האפליה בין הפריפריה לבין המרכז בוטה. בבתי-החולים הציבוריים בתלאביב עומדות 2.66 מיטות לרשות כל 1,000 תושבים, בחיפה 2.7 מיטות ובירושלים 2.56. ביישובי הצפון, לעומת זאת, מוצעות 1.58 מיטות ל-1,000 איש , ובדרום רק 1.5.
למשרד הבריאות אין היום מדיניות ברורה לפתרון בעיית אי-השוויון בבריאות, אומר פרופסור לאון אפשטיין, מבית-הספר לבריאות באוניברסיטה העברית בירושלים. לפי המחקרים, אוכלוסיה שמצבה הסוציו-אקונומי קשה יותר נוטה לחלות יותר, אך נגישה פחות לשירותי בריאות.
"לו היינו מקטינים את הפערים בחינוך, בכניסה לאוניברסיטה, בהשכלת נשים ובהכנסה, היינו מקטינים את הפערים הבריאותיים", קובע אפשטיין. "מחלת הסוכרת, למשל, שכיחה יותר בקרב בעלי השכלה נמוכה, שמצויים יותר בפריפריה, כנראה כתוצאה מהשמנה".
ראשי הערים והמועצות בפריפריה נוהגים לנופף בנתונים הקשים ולהאשים את הממשלה במצב העגום. אולם הם חולקים עמה את האחריות להזנחה בפריפריה, לאחר שניהלו במשך שנים את היישובים בצורה כושלת, חסרת אחריות ונטולת מעוף. ב-55 מועצות מקומיות ומועצות דתיות לא קיבלו העובדים שכר עד ערב ראש השנה האחרון, אז נחתם הסכם בין ההסתדרות, משרד האוצר ומשרד הפנים.
רובן נמצא בפריפריה. המצב התקציבי של הרשויות אמנם החמיר בעקבות קיצוץ התקציבים שגזרה עליהן הממשלה בשנים האחרונות, אולם ראשי רשויות יצירתיים וחרוצים יותר היו יכולים לספק לתושביהם מקום מגורים נסבל בהרבה מזה שהם חיים בו כיום
2.10.06 21:00
| |
|