כתב חדשות דימונה

מחקר מקיף מגלה דימונה בין חמשת הישובים הבטוחים ביותר בארץ במדד תאונות הדרכים

במחקר חושב "מדד בטיחות כולל", המבטא את היחס בין עלות התאונות השנתית לנפש מ"האוכלוסייה הפעילה" ביישוב (המביאה בחשבון את האוכלוסייה המתגוררת ביישוב, הנכנסים והיוצאים לצורכי עבודה, ובאילת וטבריה - גם את התיירים) לבין עלות התאונות השנתית הממוצעת לנפש בכל 92 היישובים. מדד הבטיחות הכולל מביא בחשבון את היקף התאונות ביישוב ואת חומרתן (משוקלל באמצעות עלותן), את אוכלוסייתו ואת הפעילות בו. מדד בטיחות כולל גבוה מ-1 מעיד על רמת בטיחות גרועה מהצפוי ביישוב. מדד בטיחות כולל נמוך מ-1 מעיד על רמת בטיחות טובה מהצפוי. חמשת היישובים שבהם מדד הבטיחות הכולל לשנים 2003-2005 היה הגרוע ביותר הם: קרית אונו (מדד של 2.24), קרית ים (2.03), ירכא (2.0) עיר כרמל (1.94), נשר (1.90). חמשת היישובים שבהם המדד היה הטוב ביותר הם: דימונה (0.45), יהוד-נוה אפרים (0.36), ביתר עילית (0.28), יקנעם עילית (0.23), והיישוב הבטוח ביותר: מודיעין עילית (0.18).

עדית פאנק

מירב מדימונה ועדית מתל אביב נפגשות באינטרנט כדי שהזמיר ישיר. סיפור מרגש

די מהר אחרי הכתבה על "אביבה אהובתי", סרט ישראלי ללא כתוביות בעברית, מירב שלחה לי מייל. מאז חלפו ימים רבים. לא יצא לי לראות את אביבה מאז, כי עדיין שום גורם לא פנה אלי, לתאם פגישה שבה אביבה מהסרט, או אביבה מהסינמה סיטי, או אביבה מהביטוח הלאומי, או אביבה האנונימית שלי, או סתם אביבה שאכפת לה והיא יכולה פשוט להגיד לי מתי ובאיזה יום יש כתוביות בעברית, לכבדי שמיעה, או סתם למבוגרים שדועכת להם האוזן השלישית והם לא יכולים בלי תרגום. אפילו חברי השומעים לא מבינים איך זה קורה שגם הם זקוקים לכתוביות ברוב הסרטים תוצרת הארץ. כנראה שככה זה בסרט הישראלי של כולנו, אותו סרט שמתנהל בכל בתי הקולנוע של חיינו, בטלוויזיה הלאומית שלנו, בביטוח הלאומי, במס ההכנסה, בקופת חולים, בצמרת המדינה, בגבולות שלנו, במלחמות שלנו, בחינוך שאנחנו מעניקים לילדינו, בהצגות שאנחנו מעלים על במות הפנטזיה של חדרי הלב שפועמים בתוכנו, ובעיקר במס הערך המוסף בחיים שלנו ממש.

כנראה שאנחנו פשוט לא שומעים, או ליתר דיוק, לא מצליחים להקשיב לצרכים של עצמנו ולכן גם לא לצרכים של האחרים מאיתנו, במקביל. בין אם אנחנו השומעים או החירשים, בין אם אנחנו הרואים או העיוורים, ובין אם נדמה לנו שאנחנו גם רואים וגם שומעים, כולנו כנראה פשוט מעדיפים לשבת באותו אולם נינוח וממוזג שבו ניתן לצפות בסרט ישראלי בלי כתוביות, או לראות הצגה תוצרת הארץ, בלי לשמוע את מילות המחזה.

השכיל לגעת ללבי ילד בן חמש שאמר לי השבוע שבחנוכה הקרוב סבתא שלו תיקח אותו לסרט באנגלית ממש. שאלתי אותו למה הוא מתכוון. אז הוא אמר לי שבכל הסרטים האלה עם ה"דיב-דוב", הוא לא מבין כלום, כי הוא לא מבין מה הדוב הזה אומר בעברית. ומה תעשה בסרט באנגלית בלי הדיבוב העזתי לשאול אותו. אני אבין כבר לפי התמונות, הוא ענה, וגם לא יהיה לי רעש בעברית שיפריע למוזיקה של הסרט. וחוץ מזה אני כבר ממש יודע אנגלית....

אנחנו רוצות תרגום ברחם של המדינה שלנו

באותו שבוע בו התפרסמה כאן הכתבה על אביבה אהובתי, הסרט שטרם ראיתי, מירב שלחה לי מייל. מירב, שגם היא כבדת שמיעה, היא אמא של איתן סלומון מדימונה שרצה לשיר שיר על סגן ראש המועצה, יוסי עזריאל ז"ל, איש עם לב מיוחד, שעזר לכל אחד לשבור את הקיר הפרטי שלו ולשיר. לא הכרתי איש מהם עד שלא כתבתי על כאב לבי שלי. כאב השמיעה, שלא מאפשר לי לראות שום סרט ישראלי בלי כתוביות בעברית, או ליהנות ממנגינות של שירים שאני כתבתי את המילים שלהם, אלא אם כן מי ששר את מילותי גם נהנה ללמד אותי את המנגינה.

עברו מים רבים בין דימונה לתל אביב, מיילים ותמונות, עד שאני ומירב הרגשנו נינוחות. אמהות לילדים שלנו. דואגות שיהיה להם רק טוב. החלפנו מתכונים וגם רגשות אשם. ובעיקר סיכמנו, בלי שמיעה, שנקשיב זו לזו.

לאט, הבנתי לבד, שלא אוכל לכתוב את השיר שבגללו היא פנתה אלי, כי לא אוכל לכתוב שיר על איש שלא הכרתי והלך לעולמו, אבל אוכל לכתוב שיר למי שהיא פנתה אלי בזכותו. לילד שלה. לחוזליטו מדימונה.

מירב נשואה לציון. יש להם שלושה ילדים. איתן בן 13. חלי בת 10 וחצי ורון בן 7. כל יום היא קמה בחמש בבוקר. לדאוג לילדים וגם להגיע בזמן לבאר שבע, בשמונה, ללימודים שלה. תכשיטנות.

לחשוב שמירב וציון גרים במקום כל כך רחוק מעולמי, וגם כל כך קרוב אליו, עשה לי צמרמורת בלב. הרי כולנו רוצים תרגום כדי לשמוע. לא?

איתן, ה"חוזליטו" של דימונה, הסביר לי, שחוזיליטו זה זמיר קטן, בספרדית. נזכרתי בימים רחוקים מילדותי שלי. הייתי ילדה שמנמונת עם עיניים ירוקות, שלא חלמה על שום גורו, אבל אז הגיע לארץ "חוזליטו" המקורי. לעולם לא אשכח את שירתו המסתלסלת, שירה של בן בר מצווה, שקולו עוד לא התחלף. כמעט התעלפתי כשהגשתי לו פרח לבמה. מאז ועד היום, כנראה בזכות הורי, זיכרונם לברכה,

הבנתי לבד, שאין דרך אחרת ללמוד את שירת הזמיר, אלא אם כן היא שירת חייך שלך.

איתן סלומון הוא החוזליטו של דימונה. אמא שלו ביקשה שאכתוב לו שיר. אם לא הייתי כותבת על "אביבה אהובתי", סרט ישראלי בלי כתוביות בעברית, אני ומירב סביר להניח לא היינו יודעות אף פעם ששתינו אמהות שלא שומעות, מדברות כרגיל, ועושות את עצמנו כאילו הכול בסדר.

זה לא בסדר. באמת לא. אנחנו באמת רוצות תרגום בגוף הסרט של הילדים השומעים שלנו. אנחנו רוצות תרגום ברחם של המדינה שלנו. גם בדימונה וגם בתל אביב.

מירב ואני חברות בעמותת "בקול", למתחרשים וכבדי שמיעה. במדינה שלנו יש חוקים. מי שנולד חירש או התחרש עד גיל שלוש, זכאי לפיצוי. ומי שנולד עם נטייה גנטית, שבאה לידי ביטוי רק אחרי גיל שלוש [או שלושים, כמו במקרה שלי] לא זכאי לשום הטבות. אפילו לא להנחה באגרת הטלוויזיה הלאומית שלנו, או לארנונה בעיר בה נולדנו, או לוועדה הרפואית בביטוח הלאומי, בלי קשר לרמת ההכנסה. כלומר: אם אתה חירש עשיר, את אף אחד לא מעניין אם אתה מסוגל לראות חדשות בלי כתוביות. מה הקשר בין כסף לשמיעה? בדיוק כמו הקשר לסרטים ישראלים עם או בלי כתוביות. אין קשר.

מירב ואני היינו פעם ילדות. חירשותי גנטית. שלה קשורה באנטיביוטיקה שקיבלה בגלל ניתוחים שעברה עד גיל שלוש, שאז הצילה חיים כנראה, אבל גם פגמה בשמיעתה. שתינו שומעות בדרכינו את העיקר. אבל אני מודה שאני מסירה את כובעי מול האישה הזאת. התחלתי לשמוע מוזיקה ולהבין מילים מהרגע שהבן שלי התחיל לשיר, היא כתבה לי באחד המיילים.

לו יכולתי לשיר לה, הייתי שרה לה את השיר של ילדותי שלי: "הי סימונה-מונה מדימונה".

עכשיו היא שם, מירב מדימונה, ואני כאן, עדית מתל אביב. ולא יכולתי שלא לכתוב לאיתן, בנה, את השיר "זמיר".

כאן תוכלו לשמוע את איתן שר.

מגיע לך לגדול

תודה מירב. את התכשיט הראשון שלך, אני כבר עונדת על צווארי. קוראים לו זמיר קטן.

אם בא לך, אני אשמח לענוד על צווארי את התכשיט הראשון שתצרי בתום לימודייך, בבאר שבע. הוא לא צריך להיות תכשיט יקר, ממש לא. סתם שרשרת פשוטה שתעניקי לי, בזכות הכוח שלך להיות מה שאת.

ולך איתן היקר, כוכב נולד זו זכות אישית שלא קשורה למסך או לרשת. אתה זמיר. ציפור שנולדה לשיר. שיהיה לך יום בהיר. אם רק יבוא סוף סוף החורף, אחריו יבוא האביב. ותודה מירב, אימא של איתן, אביבה אהובתי, שיודעת להקשיב.

ענת ברשקובסקי

עוד עשרה נוסעים נפצעו באורח קל, כשנהג רכב מסחרי פרץ מכביש צדדי לכביש באר שבע-דימונה. נהג טרנזיט לא הספיק לבלום ופגע בו בעוצמה

הרוג ועשרה פצועים בתאונת דרכים בדרום: נהג נהרג ועשרה נוסעים נפצעו היום (ו') בתאונת דרכים בכביש באר שבע-דימונה. נהג מכונית מסחרית יצא מכביש גישה צדדי אל הכביש המהיר, לא נתן זכות קדימה, ונהג טרנזיט שהסיע תשעה נוסעים לא הספיק לבלום ופגע בו.

שישה צוותי טיפול נמרץ ואמבולנסים של מד"א נגב הגיעו למקום וטיפלו בפצועים. צוותי כיבוי אש של תחנת באר שבע חילצו את נהג הטויוטה. צוותי מד"א נאלצו לקבוע במקום את מותו הנהג ופינו אל בית החולים "סורוקה" בבאר שבע את עשרת הפצועים מהטרנזיט, כולם פצועים קל.

ירון בראל, חובש רפואת חירום במד"א נגב, אמר ל-ynet: "מדובר בתאונה קשה מאוד. המכונית שנפגעה התרסקה לגמרי. לאחר שכיבוי אש חילצו את הנהג ניסינו לבצע בו פעולות החייאה. את שאר הפצועים פינינו לבית החולים".

המשטרה, בפיקודו של רב פקד רחביה עומסי, פתחה בחקירת נסיבות האירוע. במשטרה אומרים שהחקירה למעשה כבר הושלמה, לאחר שהתברר מעל לכל ספק שנהג הטויוטה לא נתן זכות קדימה.

סיגי קדוש כתבת המקומון "סקופ דימונה"

עיריית דימונה החליטה לדאוג לפיתוח שכונת ממשית בעיר, והיא מפנה משאבים רבים לפיתוח השכונה ובעידוד זוגות צעירים לעבור אליה

שכונת ממשית הוקמה לפני למעלה משבע שנים והפכה בשנותיה לראשונות לשכונה מרוחקת, כמעט מוקצית. שיווק מגרשים והקמת מרכז החנויות בחודש הקרוב עשויים להביא לתפנית בדימונה.

ראש העיר, מאיר כהן הכריז כי יעביר תקציבים רבים לשכונה ומצהיר גם היום:"לשכונה הזו חשיבות עליונה לדימונה וחיים בה טובי אזרחי העיר. השקענו בה למעלה משני מיליון ש"ח בשלוש השנים האחרונות. המלאכה עוד רבה ועד לסיום הקדנציה היא תהיה לאחת השכונות המצליחות".

ראש העיר אומר את הדברים בהמשך לידיעה כי בשכונה יצאו לשיווק בחודש הקרוב, עשרות מגרשים לבנייה במחיר זעום של 70,000 ש"ח. המחיר כולל כאמור פיתוח הקרקע בשיטה של הרשמה והגרלה. גודל השטחים נע סביב ה-400 מ"ר.

ראש העיר מבהיר כי מאז עלייתו לשלטון עשה בשכונה לא מעט שינויים. עוזרו אבי בן זיקרי: "ממשית סבלה מהזנחה ומהיעדר השקעה אלמנטארית. הארנו את הכביש העוקף מתיכון זינמן אשר היה לסכנה ממשית לתושבים בשעות הלילה, הקמנו את חומת ההפרדה בין השכונה לבית העלמין בעלות של 1.2 מיליון ש"ח, הוצאנו לשיווק את המגרשים במחיר מינימאלי וכולנו תקווה כי הם יירכשו".

בעיריה מספרים כי בעוד כחודשיים יחל היזם הזוכה, איש עסקים מקומי בהקמת מרכז החנויות אשר יקום בסמוך למגרש הספורט המרכזי. המרכז ישתרע על שטח של 900 מ"ר ויכלול ככל הנראה סופר קטן, תחנת מוניות ועוד מספר חנויות.

ראש העיר דואג להזכיר כי כל פרויקט עירוני מתוקצב, מועבר ראשית כל לממשית. הכוונה היא לשילוט, הכנסת פסי האטה, שדרוג האדניות וגינון הפארק המרכזי ועבודות הפיתוח: "עבורי, שכונת ממשית אינה חצר אחורית. אני דואג להשקיע בכל הזדמנות בשכונה הזו. לצערי הרב עקב הזנחת השכונה בשנים הקודמות, עדיין לא חשים במהפך במלואו אבל אני בטוח שעד לתום הקדנציה נוכל לומר ששכונת ממשית היא בין השכונות הצעירות והמצליחות בעיר. אני פוגש כאן את מיטב האנשים של דימונה ואין לי כוונה שהם ירגישו מוזנחים".

בחודש האחרון, הסתיימו עבודות סלילתם של אלף מטרים של שבילים, אשר מעניקים מעתה לתושבים את היכולת לנוע בביטחון בין חלקיה של השכונה. ראש העיר מתכנן הקמה של פארק גדול וירוק בין השכונה לקיר החוצב בחטיבת אלון.

עד כה הוא גייס לטובת העניין כמאתיים אלף ש"ח והעלות המשוערת של הפארק נאמדת בכחצי מיליון ש"ח. ולדי קופר, אחד התושבים בשכונה: "ללא ספק יש שינוי לטובה בשכונה בשלוש השנים האחרונות וניתן לראות שעריית דימונה מתייחסת כראוי לשכונה. בכל זאת אחרי שנים של הזנחה, אנחנו מרגישים שצריך להשקיע עוד, בעיקר בתחום הפנאי של הילדים. שוחחתי בעבר עם ראש העיר ויש נכונות ועניין לקדם את השכונה".

סיגי קדוש כתבת המקומון "סקופ דימונה"

כמאה תלמידים ממצפה רמון וערד עדיין לא התחילו את שנת הלימודים הנוכחית: הם לא יכולים להגיע לבית-הספר בדימונה, מאחר ומשרד החינוך עדיין לא העביר את התקציב הדרוש למימון ההסעות.

כמאה ילדים מקהילת ה''כושים העבריים"ממצפה רמון וערד לא פתחו עדיין את שנת הלימודים בדימונה, זאת לאחר שמשרד החינוך לא העביר תקציב שהיה מיועד למימון הסעות לבית הספר - הורי ותלמידי בית הספר מוחים על ההחלטה וביום שני האחרון הפגינו מול משרדי העירייה.

בית הספר 'אחווה' בדימונה הפך לסמל של מערכת החינוך בקהילת העבריים. חלק מילדי הקהילה שמתגוררים במצפה רמון ובערד למדו באחווה עד השנה, והם מעוניינים להמשיך וללמוד בבית ספר זה, אולם הדבר נמנע מהם בשל היעדר מימון להסעות.

בבית ספר 'אחווה' לומדים ילדים מדימונה, מצפה רמון וערד. האחרונים היו מגיעים בהסעות שמומנו על ידי משרד החינוך במשך 13 השנים האחרונות. אולם כ-100 ילדים ממצפה וערד מגילאי א' ועד יב' יושבים החל מה-1 בספטמבר בבית, מאחר ולא הושג עבורם הסדר של הסעות.

עלות ההסעה לחודש עומדת על כ-40.000 שקלים לחודש. השנה, כבכל שנה, העביר משרד החינוך את הסכום החודשי הדרוש להתחיל את השנה בהסעות, אולם בעמותה לא מוכנים להתחיל בהסעות עד שיתקבל המימון הדרוש לשנה שלמה.

עמותת בית הספר שייכת לעמרם מליץ, ששימש בעבר כמנהל מחוז הדרום במשרד החינוך. מליץ מסביר: "כספי העמותה נגמרו לנו, אז אמרנו למשרד החינוך - או שיממנו הסעות או שהתלמידים לא יגיעו".

בן קוליה, מנהל וועד ההורים של בית הספר, מציין: "אנחנו נשבית את בית הספר כמחאה, מכיוון שחשוב שהילדים שבאים ממצפה רמון ומערד ילמדו איתנו, עם התרבות המיוחדת של העדה".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד העביר 40 אלף שקל לידי העמותה כבר בתחילת אוקטובר. זוהי מקדמה, ולא הייתה מניעה להתחיל את ההסעות עם קבלת המקדמה הזו. כמו כן, המשרד שוקד על תקציב ההסעות עד לסוף שנת הלימודים הזו".

מעירית דימונה נמסר: "ראש העיר הצליח לגייס את הסכום הנדרש להסעות ממשרד החינוך. יושב ראש העמותה, על פי הידוע לנו, אינו מוכן להסדר התשלומים של משרד החינוך, ובפועל אין הסעות. נמשיך לפעול לקידום העניין ולנסות להביא לפתרונו".

דן בונבידה - אתר סקופ

גם בדימונה מוחים על העלאת מחירי המים וראש העיר, מאיר כהן, קורא לשיתוף פעולה עם ראשי רשויות מקומיות לביטול רוע הגזרה

העלאת מחירי המים. המחאה

עוד לא הספקנו להתאושש מהעלאת מחירי הארנונה בדימונה וגם המים בדרך לעלייה חדה של 50%, בדימונה מתכוננים למאבק ציבורי בהחלטה. ראש העיר דימונה מאיר כהן קורא לראשי הערים להתאחד נגד הקמת תאגיד המים: "חשבו על אותם הקשישים החיים מקצבאות הביטוח הלאומי שמתחשבנים כל יום אם לקנות כדורים או לקנות אוכל והשבוע קיבלו עוד גזירה נפשעת של השלטון, המכה התורנית השבוע היא עליית תעריף המים, שהחל מינואר יקפוץ ב 50%".

ראש העיר פנה ביום שני לפני כשבוע לבכירים במשרד הפנים בדרישה שלא לעודד את פתיחת תאגיד המים. כהן התבטא בעיתון ידיעות אחרונות ואמר כי עצם הקמת תאגיד המים, והצורך לתחזק אותו, הוא הגורם המרכזי להעלאת תעריף המים בחמישים אחוזים: "מדובר בהעלאה מטורפת שאין לה אח ורע. אם ראשי הערים לא יעשו את הרעש הנדרש, כדאי שאזרחי המדינה לא ישבו בשקט. אני מוכן להוביל ולהיות חוד החנית במאבק שכזה".

עוד הוסיף כהן: "נכון, יש לא מעט רשויות בלתי יעילות שלא גובות מים בצורה סדירה. זו לא סיבה להעניש את הציבור כולו בהקמת תאגיד מים והעלאת תעריף המים בחמישים אחוזים. אני חושש ממצב שבו נראה משפחות שמנותקות ממים וחשמל, האם למדינה כזו ייחלנו?". כהן לא חסך במילים ובביקורת על המהלך שאותו הוא מגדיר "פשע חברתי" והבטיח כי עד לינואר ישמיע את קולו ויעשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע הגזרה.

כפי שפורסם, החל מחודש ינואר 2007 יעלו תעריפי המים למגורים מ-4 שקלים לקו"ב ל-6 עד-7 שקלים. עליית המחירים צפויה בגלל הרפורמה במשק המים, במסגרתה תעבור האחריות על מערכות המים מהעיריות לתאגידים העירוניים. עד היום רכשו הרשויות המקומיות את המים ישירות מחברת "מקורות" במחיר 2.39 שקלים לקו"ב ומכרו את המים לתושבים במחיר יקר יותר. את הרווח מההפרש המכירה הרשויות היו אמורות להשקיע במלואו בתחזוק ושיפור תשתיות המים והביוב.

התאגידים, שמעתה יתווכו בין מקורות לתושבים, יעסקו בין היתר בתפעול ופיתוח צנרת המים והביוב, לא לפני שיעלו את מחירי המים בכ-175 אחוזים. אם עד היום שילמתם 100 שקלים עבור המים, מהיום תשלמו כ-175 שקלים. המחיר שיוקפץ ב-50% יפגע מאוד בשכבות שאינן מבוססות במדינה

כתב חדשות דימונה

ספר שירים חדש של המשורר והיוצר, בן העיר דימונה, משה אוחיון.

הספר: "חול ולימונים" בהוצאת "עם עובד" הוא סיפורו של מקום. לאורך כל הספר שזורות דמויות שובות לב ומרתקות. בעקבות הספר, משה אוחיון כתב הלחין ומבצע מופע יחיד, המשיק לשירי הספר. המופע הכולל: שירים בליווי גיטרה וסיפורים מרגשים: סיפורם של "סבא יוסף" שלמרות הקשיים בחר תמיד לפקוח שתי עיניים ירוקות ולומר שהכול לטובה, סיפורה של "מזל" הצופה מחלון המחסן לעבר מגרש החנייה הריק מתוך ידיעה שהשקט נותן למראות זמן להתגלות, ועוד... הספר שיצא לאור לפני כמה ימים מעורר עניין רב ברחבי הארץ. ערב השקה רב משתתפים מתוכנן בעיר דימונה בחודש דצמבר.

דן בונבידה

השר שיטרית מונה בשבוע שעבר לאחראי לפתרון בעיית הפזורה הבדואית בדרום, בדימונה מברכים על המינוי

לאחר פגישה של ראש עירית דימונה מאיר כהן ונציגים משבט אלהואשלה, נדמה שפתרון הקבע לתושבי הפזורה הבדואית מסביב לדימונה בדרך.

שבוע שעבר מונה שר המשפטים מאיר שטרית, לרכז את הטיפול בתושבי כל הפזורות הבדואיות באזור. בביקורו הקודם של השר באזור קיבל שיטרית פניות רבות מצד פני הפזורה הקוראות להסדיר תכנונית את ישובי הבדואים.

בביקורו האחרון, הודיע השר שיטרית לנציגי הפזורות "שלא תבנה תשתית בכל כפר בדואי שיושב על שטח של 11 אלף דונם עליו יושבים פחות מ5000 איש, העלויות במקרה זה הם בשמיים" והוסיף: "לא נבנה ישוב לכל עשר משפחות הגרות בכל פזורה".

עוד בביקור הקודם התייחס השר שטרית בהרחבה לבנייה הבלתי חוקית ביישובי הדרום וטען ש"יש אלפים שבונים בתים מבלי לשלם על הקרקע ".

כמו כן הפנה השר שיטרית אצבע מאשימה, לראשי הפזורה הבדואית בדרום שלא משתפים פעולה, כדברו עם רשויות המדינה לפיתרון הבעיה.

בסוף החודש יבקר השר בדימונה וידון בין היתר על הקמת דיור מסודר עם תשתיות מסודרות וכבישים.

חוסיין אל רפיעה ראש המועצה האזורית של הישובים הבדואים באזור בירך את השר שיטרית עם מינויו וירה חצים לכיוון המנהלת שטיפלה בבעיותיהם עד כה: " לא רק שהמנהלת לא קידמה את הבדואים, אלא רק גרמה להם לבעיות חדשות אני בטוח שהשר שטרית יוכל לפתור בעיות רבות".

מאיר כהן, ראש העיר מסר על המינוי: "המצב של חוסר טיפול בבעיית הבדואים היא אינה תירוץ לפשיעה, אבל האחריות שלנו כמדינה היא לטפל בבעיה הזאת בכל מקום בו היא צצה ולמצוא פתרון, אחרת הבעיה תתפוצץ לנו בפנים".

מאת ראלי סער

למרות החלטת המדינה לפצות את נפגעי ההקרנות נגד גזזת בשנות ה-50, רק מחצית מהפונים זכו לפיצוי כלשהו, לעתים זעום. גם את זה מנסה כעת משרד האוצר למנוע

אף שחלפו 51 שנה מאז אותו אירוע טראומטי, אלברט אסייג, תושב דימונה בן 55, זוכר בבהירות את הרגע שבו נעקד אל הכיסא כדי לעבור הקרנות בראשו נגד מחלת הגזזת. בהיותו בן ארבע, הוא משחזר, עלה עם הוריו וארבעת אחיו ואחיותיו ממרוקו. זה היה ב-1955, באחד מגלי העלייה ההמוניים של יהודי צפון אפריקה. חודשים אחדים לאחר שמשפחתו התיישבה בכפר שמאי שבצפון, הופיעו בוקר אחד נציגי הממסד ולקחו את אסייג הפעוט ואת שני אחיו ושתי אחיותיו למחנה המעבר של העולים "שער העלייה", שבסמוך לחיפה. "אני זוכר", הוא מספר, "שבכיתי מאוד ולא רציתי להתיישב על הכיסא והכריחו אותי. אני זוכר שמרחו לי חומר חם כמו זפת על הראש ותלשו לי את כל השיער מהראש".

אסייג הוא אחד מעשרות אלפי הילדים, עולי ארצות ערב, שעברו הקרנות רדיואקטיוויות במינון גבוה, במבצע ההקרנות הממלכתי שיזם הממסד הרפואי בישראל מסוף שנות ה-40 ועד 1960, כדי להדביר את הגזזת. זיהום פטרייתי זה בקרקפת (שנוצר על ידי הפטריות טריכופיטון או מיקרוספורום) מידבק במיוחד אצל ילדים, והמחלה עלולה ליצור פריחה אדומה ומתקלפת, המגרדת מאוד ואף להביא לנשירת שיער באזור הנגוע.

כיום מטופלת גזזת הקרקפת במשחות ואף באנטיביוטיקה. אולם באותם ימים, עקב החשש מפני מגיפה, הוקרנו ילדי העולים במחנות המעבר באירופה ובישראל, פעמים אחדות, ברמת מינון קרינתית השווה בעוצמתה ל-500 צילומי רנטגן שגרתיים, בכל הקרנה. אסייג זוכר ששהה חודשיים במחנה "שער העלייה" לצורך אותן הקרנות.

לפני 12 שנה הכירה המדינה באחריותה ליחס ההרסני שלה כלפי ילדי העולים בפרשת ההקרנות המזיקות, שלימים הביאו להצטלקות הקרקפת, לאי-צמיחת שיער, לאובדן השיניים בטרם עת ולהתפתחות גידולים שפירים וסרטניים. החוק לפיצוי נפגעי הגזזת פוסק פיצויים כספיים, בהתאם למידת הפגיעה הבריאותית, לכל מי שמצליח להוכיח לוועדת מומחים של משרד הבריאות, בראשות שופט בדימוס ושני רופאים, שעבר הקרנות בילדותו נגד הגזזת.

מהי מחלת הגזזת?

נוקשות חסכונית

לא בנקל מקבל נפגע הגזזת את הפיצויים המגיעים לו בדין. עו"ד צבי רגב, שייצג לדבריו כאלף בני אדם בפני ועדת המומחים, אומר ש"התובע את המדינה לשלם לו פיצויים על הסבל הרב שנגרם לו, עובר חקירת שתי וערב. חברי הוועדה מנסים להתקיל אותו בשאלות מכשילות, למרות שעברו עשרות שנים מאז האירוע. למשל, אם יעיד שסבל כאבים בעת ההקרנות, תביעתו צפויה להידחות. שכן במדויק, ההקרנות עצמן לא כאבו, אלא תלישת שרידי השיער מהקרקפת". אסייג מספר שתיאר בפני הוועדה גם את צבעי הפרחים שצמחו בערוגה שבסמוך לחדר ההקרנות ב"שער העלייה". לדבריו, "שאלו אותי איך אני זוכר. עניתי להם שאני לא יכול לא לזכור, כי מאז אותו הרגע הראש שלי כואב".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "שאלות חברי הוועדה נועדו להגיע לחקר האמת, ובחינת זכאות התובע לפיצוי על פי החוק. עדות התובע בפני הוועדה אינה בבחינת קריטריון יחיד למתן החלטת הוועדה, אולם משקלה המשפטי של העדות יכול להוות תשתית לכך שהתובע קיבל טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, כמשמעותה על פי החוק".

בכל מקרה, המדיניות הנוקשה של ועדת המומחים הוכיחה עצמה כיעילה וחסכונית לקופה הציבורית. לפי נתוני משרד הבריאות, עד אמצע החודש שעבר, הוגשו 34,500 תביעות לפיצוי כספי בהתאם לחוק נפגעי הגזזת שנחקק בסוף 1994, מתוכן נדחו 47%. רק 16,908 בני אדם מבין כלל הילדים שהועלו מארצות ערב ועברו הקרנות, עמדו בהצלחה בנטל ההוכחה ועדותם לא קועקעה בוועדת המומחים הממשלתית.

ובכל זאת, האוצר עדיין מנסה להוזיל את עלויות החוק לפיצוי נפגעי הגזזת. בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את תקציב המדינה ל-2007. בין סעיפי התקציב מופיע גם התיקון לחוק הגזזת שיזם האוצר בחוק ההסדרים, שהממשלה כבר אישרה לפני כחודשיים: אדם יוכל להגיש תביעות חדשות לפיצוי כספי "עד ארבע שנים מיום קרות האירוע המזכה בפיצוי".

לפי הסעיף השני בתיקון לחוק, "פרוטוקולים של דיונים והחלטות בוועדות המומחים, לגבי תובעים שהוכרה זכאותם לקבלת תשלומים לפי חוק הגזזת, לא יימסרו לכל גורם שהוא".

עו"ד אברי רב-הון, היועץ המשפטי של העמותה למימוש זכויות נפגעי הגזזת, אומר שגם היום "מספר בני האדם שמדינת ישראל מכירה בחובתה המוסרית כלפיהם ומשלמת להם פיצויים הוא בבחינת לעג לרש. לפי עדויות שנצברו וארכיונים שונים שנספרו, בין 150 ל-200 אלף ילדים עד גיל 15 עברו הקרנות במשך 14 שנה, בישראל ובמחנות המעבר באירופה".

הפיצויים שמקבל נפגע הגזזת נקבעים בהתאם למחלות שמהן הוא סובל. לאדם כמו אסייג, שבגופו לא התפתחו בינתיים גידולים ממאירים, והוא סובל "רק" מהתקרחות ומכאבי ראש תמידיים, נקבעו בין 5% ל-39% נכות - טווח אחוזי הנכות המזכים בפיצוי חד-פעמי של 1,218 שקל לכל אחוז. לדברי אסייג, "הוועדה נתנה לי את הפיצויים לפני שנה. למרות שזה כסף קטן בשביל מה שסבלתי, אני לא מוכן לעבור בדיקות רציניות. אני מפחד מאוד שיגלו אצלי דברים. המשפחה מנדנדת לי שזה מסוכן בשבילי, אבל אני לא מוכן לשמוע. אמרתי גם לוועדה: אם אני אגלה שיש לי את המחלה, אני לא אוכל לעמוד בזה".

למי שהתגלתה בגופו "המחלה", בלשון אסייג, כלומר לוקמיה (סרטן הדם), סרטן העור או גידולים בראש, במוח בבלוטות התריס או בבלוטות הרוק, למשל, צפוי לקבל את גובה הפיצוי המקסימלי שמתיר החוק לפיצוי נפגעי הגזזת. 75-100 אחוזי נכות יזכו את האדם במענק חד-פעמי של 150 אלף שקל ובקצבת נכות של 1,400-1,800 שקל בחודש. לאחר שוועדת המומחים של משרד הבריאות מאמתת שהאדם אכן עבר הקרנות בילדותו, קובעת ועדה נוספת, של המוסד לביטוח לאומי, את גובה הפיצוי המגיע לו, והסכום משולם לו רטרואקטיווית מיום חקיקת החוק - סוף 1994.

כך למשל, אדם שנקבע השנה כי יהיה זכאי לקצבת נכות של אלף שקלים בחודש, יקבל מלבד המענק החד-פעמי עוד 144 אלף שקלים. סכום זה מגלם קצבת נכות שנתית בסך 12 אלף שקל, במכפלת 12 השנים שעברו מאז נחקק החוק. לפי נתוני הביטוח הלאומי, מדינת ישראל משלמת קצבת נכות חודשית לנפגעי גזזת שנקבעו להם 40% נכות ויותר. עד סוף השנה שעברה שילם המוסד לביטוח לאומי 790 מיליון שקל לנפגעים. 3,150 בני אדם מקבלים קצבת נכות חודשית.

לפגוע פעמיים

לדברי עו"ד רגב, מגבלת ארבע השנים שמציע כעת האוצר "היא קטסטרופלית בהיבט המוסרי. פירושה שאם האדם גילה את הסרטן בגופו לפני חמש שנים ולא קישר בין המחלה לבין ההקרנות שעבר, ומשום כך לא הגיש תביעה לקבלת פיצוי והכרה בנכותו הגופנית, תביעתו תתיישן והוא לא יהיה זכאי לשום גמול כספי, למרות שהמדינה אחראית למחלתו".

רגב אומר, כי מניסיון של שנים בייצוג נפגעי גזזת, כשמחלה מתגלית בגופו של אדם נחוצה לעתים ערנות של הרופא, שישאל את המטופל אם עבר הקרנות בילדותו כדי ליצור אצלו את המודעות להגשת התביעה. "בהתאם לתיקון לחוק, אם לדוגמה הוועדה תזמין תיק רפואי של תובע, שבו יתועד סרטן שהתגלה לפני שנים רבות - הוא לא יהיה זכאי לפיצוי כי רף ארבע השנים יעמוד לו כמכשלה".

האוצר נימק את התיקון לחוק נפגעי הגזזת בעלויותיו הכבדות. לפי דברי ההסבר, "בעת חקיקת החוק, הוערכה עלות הפעלתו בסכום של 100-150 מיליון שקל. עד היום המוסד לביטוח לאומי שילם (...) סכום כולל של 850 מיליון שקל (ב-60 מיליון יותר מכפי שנמסר ל"הארץ" על ידי הביטוח הלאומי, ר"ס). עלות החוק במתכונתו הנוכחית תעלה על מיליארד שקל".

למי שאינו בקי בסדרי עבודת ועדת המומחים של משרד הבריאות, קשה להבין כיצד החלק השני של התיקון לחוק, סעיף חיסיון הפרוטוקולים בסדרי עבודת ועדת המומחים של משרד הבריאות, צפוי לחסוך כסף לקופה הציבורית. לדברי עו"ד רגב, המטרה היא להקשות עוד יותר על התובע ועל עורך דינו את ההתמודדות עם שאלות הוועדה. "גם כיום", הוא אומר, "זכאי התובע ועורך הדין המייצג אותו לקבל רק פרוטוקול חלקי מהדיון בוועדה, כדי לשמור על סודיות שאלות המומחים ותשובות התובעים. לדוגמה, אם האדם נשאל בדיון האם ישבת או שכבת כשקיבלת את ההקרנות, והוא שגה במתן התשובה הנכונה, ונציג המדינה העיר לו על כך, פרוטוקול כזה, אם יתגלגל לידי תובע אחר, עשוי ללמד אותו איך עליו להשיב כדי לזכות בתביעת הפיצוים".

בנוסף, סבור עו"ד רגב, "האוצר חושש מעורכי הדין". לדבריו, "אם עורך דין ירצה להכין את הקליינט שלו לזכות בתביעה כספית, ויהיו בידיו פרוטוקולים מדיונים רבים, הוא יוכל להסיק מהן השאלות שנשאלות ואיך יש להשיב עליהן. וכך, אולי תקטן מכסת דחיות תביעות הפיצויים של ועדת המומחים".

לאחר אישור תקציב המדינה בקריאה ראשונה, על התיקון לחוק פיצוי נפגעי הגזזת לעבור הליכי חקיקה שגרתיים. הוא יובא, ככל הנראה, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לשם הכנתו לקריאות הנוספות, ורק אחר כך הכנסת תחליט אם לאשרו. עו"ד רב-הון, שייצג לדבריו כאלפיים נפגעי גזזת, מקווה "שהצעת החוק הלא צודקת של האוצר תטורפד בידי חברי הכנסת. האוצר מתעמר בשכבות הכי חלשות של המדינה", אומר עו"ד רב-הון. "נפגעי הגזזת לא גרים במבשרת ציון, בשכונת דניה בחיפה או בצפון תל מאביב. מדובר בתושבי באר שבע, דימונה, שדרות ואופקים. אנשים קשי יום עם השכלה נמוכה, שהמדינה פגעה בהם פגיעה איומה בילדותם. עכשיו בא האוצר ומנסה לנשל אותם מהזכויות שקבע למענם המחוקק. למה זה נחוץ לפגוע בהם פעמיים?"

כתבה קודמת בנושא מנובמבר 2005

כתבה מהארץ על פיצוי לנפגעי הגזזת

ארז נאור

במסגרת בתי הספר והגנים יש ביטוח תאונות אשר משלמים עליו 32 שקלים לשנה אחת.

ביטוח זה כולל תאונות אשר שקורות לילד במסגרת בית הספר והגן, מה שהרבה הורים לא יודעים שביטוח התאונות פועל גם מחוץ למסגרות אלה 24 שעות ביממה, כלומר כאשר הילד ניפגע בבית, ברחוב,ספורט, בשעות הפנאי ואפילו טיול בחו"ל. מגיע לו פיצוי מהביטוח. למשל ילדה שנפגעה בביתה כתוצאה מנפילת מכשיר טלוויזיה, זוכתה על ידי הביטוח בסכום של 158 אלף שקל. במקרה התאונה הביטוח לא מבקש "אשם" או מקור רשלנות, די רק בעצם התאונה בכדי לקבל את הפיצוי מחברת הביטוח, גם אם הילד עצמו פגע בגופו. חברת הביטוח גובת תשלום חובה על הביטוח עם כלל תשלומי החובה לבית הספר, כל תחילת שנת לימודים ועל פי חוק על ביטוח זה חייב לשלם, אך עד גיל 18.

ההורים משלמים עבור הביטוח, אך לא מודעים לזכיות ילדיהם ולא מבקשים ולא מקבלים את מה שמגיע להם לפי החוק. עלפי דבריו של עו"ד בוסתנאי חברת ביטוח מחסה כל סוג של תאונה, למשל החלקה מאופניים, נפילה מגובה, פגיעה מבעל חיים, נשיכה מכלב, הכשת נחש, פגיעה ממתקן שעשועים, פציעה מזכוכית, תקיפה, קטטה, התעללות פיזית או נפשית, תקיפה מינית, אונס, ביצוע מעשה מגונה, פציעה ממכשול, פגיעה ממכשיר או מוצר פגום, טביעה, כוויה, חבלה, שאיפת חומר מסוכן, בליעת רעל, חדירת גוף זר או חס וחלילה מוות. פיצוי הנזקים ישולמו ללא קשר לפיצויים לאחראי לתאונה אם יש כזה. בתי המשפט דנו כבר במקרים כאלה למשל: ילדה בת 8 נפגעה בעינה מגרגיר חומוס שנורה לעברה באמצעות רוגטקה על ידי שכן. הילדה פוצתה בסכום של 85 אלף, בת 15 שהותקפה על ידי נער שעיקם את ידה, פוצתה ב- 110 אלף שקל. בן 10 שנתקל במכשול וסובב את רגלו, פוצה ב- 32 אלף שקל. הבעיה המסתמנת שחברת ביטוח לא מיידעת את הורים שילדיהם נפגעו בזכויות המגיעות להם, התוצאה היא שהורים המודעים לביטוח של ילדיהם יש להם רושם מוטעה שהביטוח פועל רק במסגרת בית הספר והגן והילד מבוטח כתלמיד בלבד. הנה כמה מעשים שרצוי לעשות במקרה של תאונה: דאגו לקבל עותק של הפוליסה ואת כל המסמכים הנלווים לה, במיוחד את טופס ההודעה על תאונה ואת טופס התביעה. שילמתם על הביטוח וזכותכם לדרוש ולקבל עותק מלא של הפוליסה.דווחו באופן מיידי למנהל בית הספר וקבלו אישור על מסירת הדיווח, וכן אישור על היעדרות מבית הספר. מלאו טופס תביעה, חיתמו עליו ומיסרו את הטופס עם הפרטים המלאים לחברת הביטוח. קבלו אישור על מועד המסירה.שימרו את כל המסמכים הרפואיים וכן את כל הקבלות על הוצאותיכם, כמו קבלות עבור אמבולנס, חילוץ, רכישה או השכרה של אמצעי עזר רפואיים. זכותכם לקבל החזר על כל הוצאה שאינה מכוסה על פי חוק בריאות ממלכתי. כמו כן ישנם אנשים אשר מנצלים את בורות ההורים בנושא זה, כאשר ההורים חושבים שהילד מבוטח כתלמיד בלבד, בעלי חוגים (לא כולם) מבקשים בנוסף לתשלום החוג, עוד כסף לתשלום ביטוח הילד במסגרת החוג, כאשר ביטוח בית הספר פועל 24 שעות ביממה כלומר אם הילד יפצע בחוג ביטוח בית הספר יפצה, כאמור ביטוח החוגים זאת רמאות וגנבת כסף מן ההורים. השאלה המרכזית שעולה, מה התפקיד שלנו פה חוץ מלשבת לקרוא עוד כתבה על אפליה או עוגמת נפש ולהגיד אך איזו מדינה יש לנו, עוד אלימות או עוד חברת ביטוח שלא מיידעת

את לקוחותיה, השאלה האמיתית האם אנו לוקחים על עצמנו אחראיות בכדי לשנות את המצב העגום, אשר קורה במדינה או לתת לו עידוד בכך לשבת בבית ולהגיד "סבבה מה אתם רוצים ישראל" ,או המושג הזה "יהיה טוב". הבעיה היא האדישות של האנשים שאומרים מדינה חרא אבל הם בעצם המדינה כל אחד מאיתנו בעם ישראל הוא המדינה ואם כל אחד ייקח על עצמו אחריות מה הוא יכול לעשות היום מה הוא יכול לתרום לחברה היום בכדי ליצור חברה שהיא טובה יותר תהיה חברה טובה יותר. המדינה זה לא השלטון המדינה זה העם. השאלה האם אנחנו נכנעים לזרם, או הולכים נגד הזרם מורדים בזרם בשביל ליצור שיוון, שיוון היצור חברה דמוקרטית יותר חברה שהיא טובה יותר בכדי להגיד לא עוד לאבטלה לא עוד לעוני, לא עוד אפליה, ליצירת חברה צודקת.

תנאי הפוליסה לביטוח תאונות תלמידים לשנת 2006

דן בונבידה - אתר סקופ

בשבוע שעבר נקבעה מזוזה בכפר הסטודנטים החדש בדימונה, בטקס חגיגי שנערך במקום נכחו פרנסי העיר והתורם דיויד מיראז'

ביום שלישי האחרון נערך טקס קביעת מזוזה, במתחם החדש בכפר הסטודנטים, בנוכחות רבני העיר, ראש העיר ואחד התורמים, דיויד מיראז'. למרות הקור והרוחות, היה בטקס המון שמחה. רבני העיר הרב אליפנט והרב שלום דיין, בירכו על המזוזה ועשרות הסטודנטים פצחו בשירה.

ראש העיר מאיר כהן הצטרף לסטודנטים לריקוד ושירה בקצב החסידי, כהן אמר בהתרגשות: "לראות שבימים אלה אנחנו מגיעים למוקד התיישבות שכזה עם ערכים חינוכיים וציוניים, זה יותר ממרגש. זאת הציונות".

רבני העיר בירכו את המקום והרב אליפנט אף תרגם את הדברים לתורם דייויד מיראז'. השמחה והחגיגיות שרו במקום.

כרגע חיים בכפר למעלה מארבעים סטודנטים ובני שירות והמקום משתרע על פני כשלושה דונמים.

שמעון כהן

הוצתה בזדון תחנת השאיבה של המכתש הקטן של חברת "מקורות". כך מדווח מנהל מרחב הדרום ב"מקורות", מנחם נחמה.

לדברי נחמה בערב השבת האחרונה הסתננו לאתר השאיבה במכתש הקטן אלמונים והציתו את האתר. לדבריו, כל הקידוחים המליחים של האזור הושבתו עקב השריפה.

ב'מקורות' מציינים שחבלה זו הינה המשך לסדרת חבלות במתקני המים של "מקורות" בדרום, המתרכזת בעיקר במשולש שוקת-ערד-דימונה ומקצתה גם באזור רביבים ובאר שבע.

לדברי נחמה, מדי שנה מתבצעות לא פחות כ- 250 חבלות הגורמות נזק לציוד גדול ויקר.

בנוסף, פועלת ב"מקורות" סיירת מתנדבים בשיתוף פעולה עם יחידות המשטרה במחוז הדרומי. יש לציין כי בזכות פעילותה של "סיירת קו המים" ירדה כמות החבלות באופן יחסי לשנים הקודמות.

מספר החבלות במתקני "מקורות" עדיין רב מאוד, והנזק נאמד במיליוני שקלים בשנה. החבלות משבשות את הפעילות הסדירה של המתקנים ופוגעות באספקת המים.

נחמה ציין כי המפעלים באזור מישור רותם לא מקבלים, כרגע, אספקת מים מליחים, הדרושה לפעילותם ו"מקורות" נערכת לספק להם מים שפירים מהמערכת הארצית, עד לתיקון נזקי השריפה

דן בונבידה - אתר סקופ

השבוע, לאחר שנים של עיכובים, מכשלות ואיומי ביטול, סוכם סופית על הקמתו הקרבה ובאה של מכון השפכים בדימונה. ראש העירייה אף ביקר לאחרונה בסין לשם קידום ההכשרה המקצועית הנדרשת

למרות כל הבעיות שכמעט וטרפדו את הקמת פרויקט מכון השפכים בעיר דימונה, השבוע הגיע סוף סוף האישור המיוחל והדחפורים עלו לשטח ביום שני שעבר.

הפרויקט, שידע עליות ומורדות משנת 99 מאז שלטונו הקודם של ראש העיר גבי ללוש, זכה השבוע לחותמת הסופית על הקמתו, ותחילת העבודות בו. לאחר מאבק קשה שניהל ראש העיר מאיר כהן עם המשרד לאיכות הסביבה, הפרויקט שעלותו 30 מיליון שקל מבסס את מעמדה של דימונה כעיר מתפתחת.

זמן העבודות יארך כ-10 חודשים עד שנה, ודימונה תזכה למעמד שונה ויחס מועדף מצד הממשלה שאישרה לאחר מאבק את הקמת המכון השני בדרום, לאחר באר שבע, שבה יש מכון לטיהור שפכים. ראש העיר, מאיר כהן אף ביקר לאחרונה בסין כחלק מקידום הקמת המכון בעיר ולימוד שיטות התפלות מים. הכוונה היא עם סיום עבודות הקמת המכון, ידעו המעורבים את שיטות העבודה בו. המשלחת נסעה לשבוע ימים ובמהלכם נחשפו הנוכחים לשיטות שונות הקשורות לעבודת המכון לטיהור שפכים.

מאיר כהן, ראש העיר שבירך על האישור החשוב, מסר: "אני שמח שסוף סןף המכון המיוחל מוקם ומקנה לדימונה יתרונות עצומים בתהליך פיתוחה כעיר משגשגת".

כתב חדשות דימונה ומשה פריאל

השבוע אירע פיגוע ירי לאומני באזורינו וכאילו שזה עבר לידנו, כנראה מדובר בחוליה מהמגזר הבידואי או אפילו שיתוף פעולה עם בדואים מהאזור, ואנחנו בערד ודימונה שאננים, עד מתי????? הנהג נפצע קל מירי כשפינה מחסום אבנים שהפריע בנסיעתו דרומה. המשטרה: הרקע לאומני

פיגועי הירי הגיעו גם לדרום: גבר נפצע הלילה באורח קל כתוצאה מירי לעברו, בעת שנסע עם בני משפחתו בכביש בין ערד לאילת. הוא פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים סורוקה בבאר-שבע. במשטרה מעריכים כי הרקע לאירוע הוא לאומני.

סמוך לשעה 1:30 הלילה נסעה מכונית פרטית ובה חמישה בני משפחה, תושבי צפון הארץ שעשו דרכם מערד דרומה לאילת, על כביש 258.

בין צומת חתרורים לצומת צפית, נתקל נהג המכונית במחסום אבנים על הכביש. הוא עצר את מכוניתו ויצא כדי לפנות את הדרך - ואז נורה.

הנהג מיהר לחזור למכוניתו, וגילה כי נפצע באורח קל מרסיס באוזנו השמאלית. הוא המשיך בנסיעה מהירה לכיוון דרום, תוך שהוא פורץ את מחסום האבנים. באותה עת ישבו שאר בני המשפחה במכונית, ובמזל לא נפגעו.

לאחר שהנהג דיווח למשטרה על האירוע, הגיעו למקום כוחות גדולים של שוטרים ממרחב הנגב, בפיקודו של מפקד מחוז הדרום ניצב אורי בר-לב ומפקד מרחב הנגב תנ"צ ניסו שחם. בנוסף הגיעו למקום כוחות צבא שסגרו מיד את האזור, ופתחו בחקירת נסיבות האירוע. הנהג פונה לקבלת טיפול בבית החולים סורוקה בבאר-שבע. בשעות הבוקר הוא שוחרר לביתו.

אירוע ראשון מסוגו בדרום

גורם בכיר במשטרה מסר ל-nrg מעריב כי מדובר באירוע ראשון מסוגו שמתרחש במחוז הדרום, וכי כל המפקדים נמצאים בזירת האירוע ומנסים להתחקות אחר מי שביצע את הירי. כוחות גדולים של הצבא המשטרה ומשמר הגבול בסיוע מסוקים, ממשיכים בסריקות נרחבות בכל אזור הדרום, ומסתייעים בגששים ובכלבים בחיפוש אחר היורים.

"אנו רואים ארוע זה בצורה חמורה ביותר", אמר ניצב בר-לב ל-nrg מעריב. "מטרתם של היורים היתה לפגוע באזרחים חפים מפשע, ואנחנו עושים מאמצים גדולים על מנת לאתר את המפגעים ופועלים לשם כך במישורים רבים".

חלק מהצירים נסגרו לתנועה, בעיקר סביב ערד ודימונה. המשטרה מבקשת מהנהגים שנוסעים בדרך לגלות עירנות.

כתב חדשות דימונה

מפקח המשטרה הירוקה הותקף במילוי תפקידו

בפעילות אכיפה שיגרתית באזור דימונה ביום 6/11/2006 נתן מפקח המשטרה הירוקה של מחוז דרום דו"ח על סך 6,000 ש"ח לפנצ'רייה בגין השלכת צמיגים לרשות הרבים.

שבועיים קודם לכן נימסרה לפנצ'רייה התראה בעל פה להסרת המפגע - אך דבר לא נעשה.

תוך כדי מסירת הדו"ח הותקף מפקח המשטרה הירוקה על ידי מספר אנשים במקום. המפקח הגיע לתחנת המשטרה לשם הגשת תלונה והחשודים הובאו לתחנת המשטרה, נחקרו ונעצרו.

כתב גלובס

טופז תובע 5 מיליון שקל בטענה שהחברה התעשרה על חשבונו ולא הקימה את פארק השעשועים

דודו טופז הגיש היום (ג') לבית המשפט המחוזי בת"א תביעה בסך 5 מיליון שקלים נגד חברת הבנייה פרץ בוני הנגב נכסים. זאת, בגין הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לו לאחר שפרויקט פארק השעשועים "דודולנד" בדימונה לא הוקם.

טופז טוען כי חברת הבנייה ניצלה אותו והתעשרה שלא כדין על חשבונו. לטענתו, הוא קיים את מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם ולא קיבל ולו אגורה שחוקה אחת, ואילו החברה, שהפרה את ההסכם ברגל גסה, מילאה את קופתה במזומנים רבים, תוך רכיבה על שמו וניצול קשריו בתקשורת.

טופז ופרץ בוני הנגב התקשרו בהסכם להקמת פארק שעשועים (דודולנד) ומרכז מסחרי (מרכז טופז) באזור התעשייה בדימונה. טופז טוען, באמצעות עו"ד רונאל פישר, כי בהתאם למוסכם טופז היה זכאי, בין היתר, ל-30% מהרווחים מפארק השעשועים בתמורה לשיווק הפרויקט וניצול יחסי הציבור שלו.

ואולם, לטענת טופז החברה חזרה בה מרצונה להקים את פארק השעשועים וזאת מבלי לתת לו דבר בתמורה. טופז טוען כי ביקש לקבל הבהרות באשר להקמת הפארק. לדבריו, באפריל 2006 הודיעה לו החברה כי יועץ מומחה העריך את עלויות הקמת הפארק בסך של 25 מיליון שקל. לטענת טופז, החברה הפריחה לחלל האוויר מספר אקראי ומוגזם בכדי להביא לכך שהקמת ה"דודולנד" לא תצא אל הפועל.

טופז טוען עוד בכתב התביעה כי בניית המרכז המסחרי נמצאת בשלבים סופיים ומירב השטח המסחרי במרכז נמכר או הושכר לצדדים שלישיים. לדבריו, ב-4 באוקטובר הציבה החברה יריעת בד על גבי שלט שנשא את השם "מרכז טופז", כאשר על יריעת הבד התנוסס הכיתוב "פרץ סנטר".

לדברי טופז, מדובר בהפרה בוטה של ההסכם בין הצדדים. "מאז החלפת השילוט זוכה טופז לתגובות מצד אישים רבים, כבודו נרמס ושמו הטוב נפגע, כמי שהבטיח לקחת חלק בהקמת הפרויקט לטובת תושבי דימונה והדרום, ונוכח מעשי ומחדלי הנתבעת לא יכול לקיים את הבטחתו", נאמר בתביעה.

טופז מבקש פיצוי של 10 מיליון שקל בטענה כי הוא משקף את שווי הפרסום, יחסי הציבור והשיווק של הפרויקט על ידי טופז, עוגמת הנפש שנגרמה לו ופיצוי בגין שעות עבודה שהשקיע בפרויקט. טרם הוגש כתב הגנה

מאת: דוד הכהן ynet

במהלך 2005 ערך המשרד להגנת הסביבה ביקורות פתע ב-29 מפעלים. 55% נמצאו חורגים מהתקן המותר לפליטת מזהמים לאוויר, לעתים במאות אחוזים, וזאת לעומת 60% במדגם של 2004

זיהום המפעלים ממשיך לפגוע בבריאותנו, אבל טיפה-טיפה פחות. בבדיקות פתע שביצע אשתקד המשרד להגנת הסביבה בארובות מפעלים נמצא כי 55% מאלה שנבדקו חורגים מהתקן המותר לפליטת מזהמים לאוויר. זאת לעומת 60% ב-2004 ו-58% ב-2003.

במהלך שנת 2005 בוצעו בסך הכל 155 בדיקות פתע ב-29 מפעלים, שכללו לקיחת דגימות אוויר מארובות המפעלים וניתוחן. 16 מפעלים (המהווים 55%) מהנבדקים נמצאו חורגים ונגד מנהליהם ננקטו הליכי אכיפה, ביניהם התראות וזימון לשימוע בפני נציגי המשרד להגנת הסביבה. נגד חלק מהמפעלים נפתחו תיקי חקירה.

מזהמי האוויר הנפוצים הם חלקיקים (PM), תחמוצות חנקן NOX (תחמוצות החנקן גורמות לעלייה ברגישות הריאה למחלות שונות של דרכי הנשימה, ומחריפות את השפעתן של מחלות אלו על החולה) ותחמוצות גופרית (SOX).

דגימות הפתע בוצעו במפעלים בכל הארץ לפי הפילוג הבא:

אזור הצפון - נדגמו 3 מפעלים, מתוכם 1 חורג
אזור חיפה - נדגמו 5 מפעלים, מתוכם 1 חורג
אזור תל אביב - נדגמו 5 מפעלים, מתוכם 3 חורגים
אזור המרכז - נדגמו 3 מפעלים, מתוכם 2 חורגים
אזור ירושלים - נדגמו 7 מפעלים, מתוכם 3 חורגים
אזור הדרום - נדגמו 6 מפעלים, מתוכם 6 חורגים
בין המפעלים שנדגמו בבדיקות הפתע ונמצאו חורגים:
" חיפה כימיקלים, מחוז דרום - חריגה של 598% ב- NOx ו-608% ב-PM (ב-2004: חריגה של 1,580% בחלקיקים, ו-687% ב-NOx).
" כיתן דימונה, מחוז דרום - חריגה של 75% ב- NOx ו-238% ב-PM.
" סולבר חצור אשדוד, מחוז דרום - חריגה של 132% ב-PM, חריגה של 65% ב-SO2 (דו-תחמוצת הגופרית. פליטת הגז לאוויר נובעת משרפת מזוט המכיל גופרית) ו-71% ב-NOx (ב-2004 - סולבר חצור אשדוד: חריגה של 17,440% ב-Hexane ו- 208% בחלקיקים).
" סולבר חצור אשקלון, מחוז דרום - חריגה של 911% ב-PM ו- 48% ב-SO2.
" פניציה ירוחם, מחוז דרום - חריגה של 473% ב-PM (ב-2004 - חריגה של 458% בחלקיקים).
" יצהר, מחוז דרום - חריגה של 615% ב-PM ו-49% ב-SO2 ו-131% ב-NOx.
" מכבסת לבנון, בירושלים - חריגה של 96% ב-PM, ושל 43% ב-SO2.
" ציון טקסטיל, בירושלים - חריגה של 245% ב-PM, ושל 74% ב-SO2 ו-30% ב-NOx.
" עמינח, מחוז מרכז ליד המושב ניר צבי - חריגה של 3,940% ב-DCM (מטילן כלוריד, חומר חשוד כמסרטן). בעקבות התערבות המשרד לאיכות הסביבה הופסק השימוש בחומר זה.
" פאקא, מחוז ת"א - חריגה של 900% ב-Acetaldehyde (סוג של חומר אורגני).
" אספלט בנימינה, מחוז חיפה - חריגה של 378% ב-PM.
" חוד פלדות עכו, מחוז צפון - חריגה של 158% במתכות, בעיקר מנגן.

המפעלים שנמצאו עומדים בתקנים הם:

" מחוז צפון: מצברי וולקן.
" מחוז תל אביב: רידינג ד' וטיב טקסטיל.
" מחוז מרכז: גליס.
" מחוז ירושלים: בית החולים הדסה עין כרם, רבידון, טחנת קמח ירושלים ואקסטל.
" מחוז חיפה: תעשיות שמן, יציקות פינקלשטיין, יציקות שומרון ופרמט.

ראש אגף איכות אוויר במשרד לאיכות הסביבה, שולי נזר, מסרה כי דגימות הפתע נערכות במסגרת מאמצי האכיפה של המשרד להגנת הסביבה להפחתת זיהום האוויר הנפלט ממפעלים, והדגישה כי חשיפה ממושכת ומוגברת למזהמים אלו עלולה לגרום נזק לבריאות ולסביבה, ובין השאר לפגיעה בדרכי הנשימה ולעליה בשכיחות מחלות כלי דם ולב.

השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, אמר כי הנחה את אנשי המשרד להמשיך בבדיקות הפתע ביתר המפעלים ולא להסס לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המפעלים המזהמים. "לא נהסס לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המפעלים המזהמים. בעיית זיהום האוויר הפכה לנגע מדינה - צריך להילחם בה בכל דרך", אומר השר.

תגובות הסביבתיים

בעמותת אדם טבע ודין אומרים כי אחוז המפעלים שנמצאו חורגים מתקני זיהום האוויר גם השנה, מצביעים על אכיפה בלתי אפקטיבית, חוזרת ונשנית נגדם. "משנה לשנה אנו עדים לכשל מערכתי הבא לידי ביטוי בחוסר היכולת של מערכות החוק והשלטון להתמודד באפקטיביות מול הפגיעה הקשה והממושכת בסביבה. הגיע הזמן שלמדינת ישראל יהיה חוק אוויר נקי מקיף שיסדיר את נושא זיהום האוויר, יחד עם חיזוק אמצעי האכיפה והחמרה עם העבריינים", אומרת מנכ"ל אט"ד, עו"ד ציפי איסר-איציק.

הכתבה ב- YNET

מאת צפריר רינת

חלפו יותר משלוש שנים מאז החליט צה"ל ליישם את תוכנית עיר בסיסי ההדרכה (עיר הבה"דים) בנגב. הפרויקט יאגד כמה מבסיסי ההדרכה הגדולים הפועלים כיום במרכז הארץ. התוכנית אמורה להיות אחת התוכניות המרכזיות של הממשלה לפיתוח הנגב, אך עדיין לא הושגה הכרעה סופית על מיקומה.

בעוד כשבועיים ייערך דיון על מיקום עיר הבה"דים אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור. במשרד פועל צוות היגוי מיוחד העוסק בפרויקט ובאזור התעשייה ברמת חובב. פתרון הבעיות הסביבתיות של רמת חובב מעסיק את המדינה כבר קרוב ל-15 שנים, ונכון להיום, מעכב גם את הקמת עיר הבה"דים.

הצבא מעדיף להקים את עיר הבה"דים בצומת הנגב, שנמצאת 10 קילומטרים מרמת חובב וממתין להשלמת תוכנית לטיפול בבעיות הסביבתיות. בשבועות הקרובים אמור השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, להיפגש עם מנהלי המפעלים ברמת חובב ולגבש הסכמים לטיפול בבעיות.

פתרון הבעיות ברמת חובב תלוי, במידה מכרעת, בהסכמות בין המשרד להגנת הסביבה והמפעלים הכימיים באזור התעשייה על הטיפול בשפכים הרעילים שגורמים כיום לזיהום אוויר, זיהום קרקע ולמטרדי ריח קשים. במועצה המקומית של רמת חובב משוכנעים שהודות לפעולות שננקטו לטיפול בזיהום, לא קיים סיכון בריאותי בהקמת עיר הבה"דים. על פי נתוני איכות אוויר עדכניים של המועצה, נמדדו בשטח המיועד לפרויקט ריכוזי זיהום נמוכים שעומדים בתקנים בינלאומיים.

עם זאת, נמשכים מטרדי הריח הקשים לקיבוצים ולבדווים שגרים באזור. עד כה המועצה טיפלה בריח באמצעות הוספת כמויות גדולות של מלח ואקונומיקה לבריכות השפכים כדי לנטרל את היווצרות הריחות. אך התלונות לא פסקו.

לפני שלוש שנים קבע המשרד תנאים חדשים לטיפול בשפכים. המפעלים עתרו נגד תנאים אלו לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. וכיום מנהלים המפעלים והמשרד הליך גישור, בראשות פרופ' אבישי ברוורמן וד"ר אהרן זוהר. סיום מוצלח של ההליך, שנמשך כבר שנתיים, ייתן לצבא אור ירוק לקבוע שעיר הבה"דים לא תהווה סיכון לחיילים שישרתו בה.

הפתרון העקרוני כבר מוסכם: במקום מערכת בריכות שפכים משותפת הפועלת כיום, לכל מפעל תהיה בריכה שאליה יוזרמו שפכים מטוהרים ובה הם יעברו תהליך של אידוי. הטיהור עצמו יתבצע במתקן טיהור ביולוגי שכל מפעל יקים לעצמו.

ואולם, עד עתה לא הצליחו נציגי התעשייה והמשרד להגנת הסביבה להגיע להסכמה על ריכוזי המזהמים בשפכים שיוזרמו מהמפעלים, כמו גם איך יטופלו בריכות שבהן הסתיים תהליך אידוי השפכים. בחודש שעבר פנתה בלהה גבעון מנהלת העמותה "נגב בר קיימא" אל השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, בדרישה שיפעל לסיום הליך הגישור. העמותה הצטרפה כמשיבה לעתירת המפעלים. גבעון ציינה שללא הסכמות ברורות המפעלים לא יכולים להתקדם עם ההשקעה בהקמת מתקנים שונים, כי לא ברור באילו תנאים הם יצטרכו לפעול.

עזרא טוען שהוא מנסה לזרז את הטיפול בעניין. גורם מקורב למגשרים העריך שגם בדיון הבא בבית המשפט בעוד שבוע, לא יוצג הסכם גישור, והצדדים יבקשו הארכה נוספת. לדברי יוסי אריה, מנציגי התעשיינים בגישור, יש דיונים שנועדו להשיג הסכמות בין הצדדים. "יש התקדמות דרך דיונים מקצועיים. בינתיים ממשיכים המפעלים להקים את המתקנים לטיהור ביולוגי", אמר.

בחודשים האחרונים, יצאו משלחות מקצועיות לאירופה כדי לבדוק פתרונות לטיפול בשפכים. הדסה אדן, מהנדסת מחוז דרום במשרד הבריאות שהשתתפה בסיורים, טענה במכתב לנציגי רמת חובב כי בריכות אידוי לא שונות ממה שנהוג עד כה, והדבר יהווה מטרד סביבתי לדורות.

על סמך מה שראתה באירופה, טוענת אדן שניתן לטהר את השפכים ברמה גבוהה ולהזרימם לים. מפעל אחד באשדוד משתמש בפתרון זה, והמשרד להגנת הסביבה מציע לעשות כן גם במקרה של המפעלים באזור נחל הקישון. "מדוע הים כה רלוונטי באזור מפרץ חיפה, באשדוד ובכל העולם, ורק בנגב מנציחים מצב של בריכות אידוי שיהיו מטרד לדורות?", שאלה אדן במכתבה.

רוב הארגונים הסביבתיים שוללים הזרמת שפכים לים בטענה שהדבר יהווה סיכון סביבתי והוא מנוגד לאמנת ברצלונה להגנת הים התיכון - עליה חתומה ישראל. גבעון אינה שוללת את הפתרון על הסף. "זה אפשרי אם המפעלים יעמדו בדרישות של אמנת ברצלונה והאיחוד האירופי", היא אומרת. "אלו מפעלים גדולים ועשירים ויש להם את היכולת למצוא טכנולוגיות ליישום פתרון כזה".

כתבה קודמת בנושא מחודש אפריל 2006